שלושה מחבלי ג’יהאד אסלאמי חוסלו אמש (ד’) בצפון רצועת עזה. יממה קודם לכן, צה"ל סיכל את מפקד חטיבת רפיח של חמאס, וקודם לכן מפקד גדוד בג’באליה. בין לבין, עוד ועוד מחבלים משולחים בטיל מדויק החוצה מהעולם הזה.
כל הפעולות האלה יוצאות לפועל באמצעות גוף קריטי, אך לא מאוד מוכר בשם: יחשת"פ. או בעברית מובנת, “היחידה לשיתוף פעולה” שמספרה 5620. עקרונית היא שייכת לחיל האוויר ונתונה למרותו של מפקד החיל. בפועל, ומכאן חשיבותה העצומה, תפקידה ליצור את שיתוף הפעולה בין צבא היבשה לבין חיל האוויר – זה שפעם הרמטכ"ל המנוח דן שומרון, הגדיר “צבא זר אך ידידותי”.
במלחמה המתנהלת זה שלוש שנים, העולם כולו רואה בהשתאות עד כמה הדוקה הפעולה המשותפת של החיילים על הקרקע עם המטוסים שבשמיים. אלה לא בהכרח כלי טיס מאוישים. הלוחמים שמסתתרים מאחורי קיר תמך למשל, מכוונים את הזיק על מנת שיחסל את המחבל שמעבר לפינה.
מרחוק אולי קל לכתוב תיאור כזה. במציאות, כאשר כל תזוזה היא עניין של חיים ומוות, ומה שהלוחם רואה בשטח לא דומה למה שמראות המצלמות למפעילי הזיקים, התקשורת הזו בין הצדדים הרבה הרבה יותר מסובכת.
כדי לאפשר ולשכלל את התקשורת בין הגורמים, הוקם במסגרת היחשת"פ במהלך המלחמה “צוות 56", שצמוד עוד יותר לכוחות הקרקע. קצינים אלה ששייכים לחיל האוויר, עוברים הכשרה קרבית של חטיבות החי"ר, וכך דוברים את שתי השפות. הם נמצאים עם צוותי הקרב החטיבתיים (צק"חים) על הקרקע בזמן הלחימה, אבל מצוידים במכשירים ובתקשורת שמובנת לטייסים ולבורות הפיקוד של החיל הכחול.
הדרך ארוכה להפצצה
כל ההקדמה הזו באה לומר, שכל סיכול מהאוויר שנעשה בימים אלה בגזרות הלחימה השונות עובר דרך היחשת"פ. כלומר, כאשר מדובר במבצעי חיסול על בסיס מודיעין, כפי שיש בימים האלה, ההזמנה לפעולה תגיע מהשטח. במקרה של עזה, אוגדת עזה או פיקוד הדרום, הם שיציפו את הבקשה למחשת"פ. שם יאספו את המידע הנדרש לפעולה, ויבחרו את כלי הטיס הרלוונטי. כלומר, האם למשל טיל נקודתי וקטן של זיק יספיק, או שמא יש צורך בפצצה כבדה ממטוס קרב, וכן הלאה.
בהמשך תתואם כמובן הפעולה עצמה עם הכוחות שבשטח. התהליך הארוך הזה, שהיחשת"פ היא רק חוליה אחת בו, מלמד עד כמה מסובך להוציא לפועל כל פעולת סיכול. כי במקביל ליחשת"פ שעובד מול הפיקודים, ישנם מרכזי האש שעובדים מול חיל האוויר. כל הפצצה עוברת דרך שתי המפקדות האלה, ועוד כוחות ומוחות לאורך שרשרת ההפעלה.
מינימום נזק אגבי
ואחד ההיבטים שגם היחשת"פ בודק הוא עד כמה ואם בכלל תהיה פגיעה היקפית, כאשר סיכול ייצא לפועל. ישנה מידתיות ויש ליווי משפטי ביחס לכל מקרה. ובכל מקרה, נקודת המוצא של כל פעולה היא לצמצם ככל הניתן את הנזק הסביבתי, עד כדי ביטול הפעולה במקרים רבים. המונח “הסט צלב”, שבו ברגע האחרון טייס הזיק או המטוס מזיז את הטיל שכבר נמצא בדרכו למטרה, מוכר היטב ביחשת"פ. הסטה כזו תתרחש במקרים רבים כדי לא לפגוע בבלתי מעורבים.
כמובן שכל זה מנוגד ב-180 מעלות לתיאורים שבסרט העוין “נז"א”. לא רק שמעולם לא נשמע ולא יישמע אומדן של 500 בלתי מעורבים בהפצצה אחת, אלא בדיוק להפך: לעולם לא ישוגר טיל כאשר ידוע שיש אזרח בתוך הכוונת. במקרים שבהם ידוע מראש שיהיו אזרחים רבים בסביבת היעד, הפעולה לא תחצה את שולחן השרטוטים, עד שייווצרו התנאים המתאימים. אלה הפקודות ביחשת"פ.
האויבים מרימים ראש
בניגוד ל"הזיות” האלה, כפי שמגדירים ביחידה את האגדות המופיעות בסרט, המציאות שמזהים ביחשת"פ היא ניסיון מובהק של חמאס להתארגן ולתקוף. מבחינת המפקדים והחיילים, ובניגוד אולי לתחושה בעורף, אין שקט ואין הפוגה, גם בעזה וגם בלבנון.
ברצועה, חמאס מתארגן מחדש ומנסה להתקרב שוב ושוב לחיילינו. היחשת"פ צריך לתת את חלקו, כדי שחלילה המארבים האלה לא יהפכו לאירוע אמת ולא יעלו בחיי חיילים.
גם בלבנון לא שקט. אמנם המרחב שבין הגבול ועד מוצב עלי טהר יחסית נקי ממחבלי חיזבאללה, אבל גם שם יש עדיין ניסיונות לפגע בחיילים. בזמן שהראש של הציבור בבחירות, עבור לוחמי היחשת"פ “הלחימה נמשכת הכל הגזרות”.
