לא מזמן נדמה היה שלמרקו רוביו יש יותר תפקידים ממספר השעות ביממה.
מזכיר המדינה; היועץ לביטחון לאומי; האיש הממונה על הטיפול באמריקה הלטינית; שחקן מרכזי במגעים בין ישראל ולבנון לבין חיזבאללה. בשלב מסוים התחילו להסתובב ברשת ממים, שבהם נראה רוביו בשלל תלבושות מסחרר, כאילו שכל יום רוביו מקבל לידיו תיק נוסף. הבדיחה הפכה כל כך נפוצה, עד שהבית הלבן העניק לו ליום הולדתו ה-55 קולאז’ עם מסגרת זהב, שבו 68 תמונות שלו כדמויות מכל הסוגים, כולל אייתוללה, נינג’ה ורובוקופ. במרכז מופיעה התמונה המקורית של רוביו, שמוט על ספה בחדר הסגלגל. הנשיא דונלד טראמפ חתם על השי בדיו זהובה כמובן, והוסיף את המילים “אתה גדול” (You are great).
ואז לפתע, נדמה שהוא נעלם. לא ממש, כמובן. רוביו לא ישב בחיבוק ידיים. אבל בזמן שסגן הנשיא ג’יי-די ואנס משתלט על הכותרות, רוביו המשיך להסתובב ברחבי העולם, להיפגש עם מנהיגים זרים ולעסוק בסוג הדיפלומטיה שלא מייצר סרטונים ויראליים.
לכן נראה שמשהו השתנה.
בוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקנית - הראשונה אי פעם לרגל בחירות האמצע - שהתקיימה בחודש שעבר בדאלאס, טראמפ נשא נאום ארוך כשוואנס עמד במרכז הבמה. רוביו, לעומת זאת, נעדר. הטיעון הרשמי היה שהוא בשליחות בדרום אמריקה. אבל היעדרותו לא נעלמה מעיני איש.
לכן אי אפשר שלא לתהות: מה קורה עם מרקו רוביו?
לפרשנים בארה"ב יש מספר הערכות.
תיאוריה אחת היא שטראמפ מסמן את ואנס כיורש המיועד, ומשאיר במכוון את רוביו ברקע בלבד.
אפשרות שנייה היא שרוביו עצמו בוחר לקחת צעד אחורה. ייתכן שלמעלה משנתיים לפני הבחירות הבאות לנשיאות, האסטרטגיה הנבונה ביותר מבחינתו היא שמירה על פרופיל נמוך יותר עד שיתבהרו הסיכויים של ואנס לרשת את טראמפ. למה לו ליצור חיכוכים עם אחד מהם? מדוע להסתבך בכלל בקרב פוליטי, כשהסבלנות עשויה לשרת אותו טוב יותר?
תרחיש שלישי הוא שרוביו חושב אפילו רחוק יותר. אולי הוא רואה אפשרות לכרטיס משותף ואנס-רוביו בבחירות 2028, שיסלול את הדרך להתמודדות שלו על הנשיאות ב-2032 או ב-2036.
וכאן נכנסת ישראל לתמונה. בניגוד לוואנס, רוביו היה לאורך השנים תומך קולני ועקבי במדינה היהודית. ובכל זאת, דווקא הופעתו של ואנס בוועידת המנהיגות השנתית של הקואליציה הרפובליקנית היהודית בלאס וגאס, שהתקיימה בסוף אוגוסט, זכתה להבלטה. זאת למרות שוואנס התעקש שדבריו יישמעו בדלתיים סגורות, ללא סיקור עיתונאי. הדבר יצר את הרושם שסגן הנשיא לא רוצה שחבריו האנטי-ישראליים בימין הקיצוני יחשבו שהוא מתחנף לקואליציה היהודית.
אף על פי כן, ולמורת רוחם של רבים מתומכי רוביו, ואנס זכה במקום לחיבוק חם – ובהמשך גם ניתנו הבטחות מרגיעות לספקנים שהוא למעשה נמצא לצד ישראל.
ואולם בשבוע שעבר זה כבר לא נשמע כך. ואנס אמר בפודקאסט “אול-אין”: “אני חושב שיותר מכל נשיא, למען האמת, ב-40 השנים האחרונות, [טראמפ] הראה נכונות אמיתית להיפרד מביבי נתניהו כאשר הוא חש שהאינטרסים של העם האמריקני שונים מהאינטרסים של ממשלת ישראל”. הוא הוסיף שמדיניות החוץ של ארה"ב אינה יכולה להיות “כפופה למדינת ישראל”.
רוביו לעולם לא היה אומר דבר כזה. ובכל זאת, סביר להניח שהוא מעדיף שלא לסתור את ואנס בפומבי – או בכל דרך אחרת – בשלב הזה, כשאיש מהם לא הכריז עדיין על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית בסוף הקדנציה של טראמפ ולקראת הבחירות לנשיאות ב-2028.
הפרשן השמרני בן שפירו הסביר לאחרונה מדוע לדעתו רוביו לא ייכנס למרוץ. שפירו כינה את רוביו “פוליטיקאי שמאוד נוטה להימנע מסיכונים”, וניתח כך את השיקולים של מזכיר המדינה:
“אם אתה מרקו, ואתה מנסה לחשוב איך ייראו השנים הקרובות מבחינתך, אלה האפשרויות שלך: אתה מתמודד מול ג’יי-די, מפסיד – גמרת. אתה מתמודד מול ג’יי-די, מנצח – בכל מקרה מדובר במחזור בחירות קשה, כי הנשיא מדשדש באזור ה-30+ [אחוזי התמיכה], והמדינה נמצאת במצב רוח של ‘משהו חדש’, ואם אתה מפסיד – גמרת. אתה לא מתמודד, ג’יי-די עשוי לבחור בך כמועמד שלו לסגן הנשיא, ג’יי-די מפסיד – אתה הבא בתור. ג’יי-די לא בוחר בך וג’יי-די מפסיד – גם אז אתה הבא בתור”.
מה יקרה באמת? את זה נדע במהלך השנה הקרובה.