ועדה מייעצת לקונגרס האמריקני התכנסה והושבעה ביום שלישי, כדי לבחון אם לצרף למכון סמית’סוניאן את המוזיאון הלאומי להיסטוריה של יהודי אמריקה על שם ויצמן.
יו"ר הוועדה, פיליפ דאריבוף, יו"ר אמריטוס של מוזיאון ויצמן שבמרכז פילדלפיה, אמר ל-JNS ביום שני כי צירוף המוזיאון לסמית’סוניאן יסייע ללמד היסטוריה יהודית מנקודת מבט יהודית. “יותר מדי אנשים בארה"ב לומדים על יהודים מאנשים שלא מחבבים יהודים. אנחנו חושבים שהחיבור עם הסמית’סוניאן הוא צעד הגיוני מאוד”.
נשיא ארה"ב לשעבר, ג’ו ביידן, חתם על החוק להקמת הוועדה הדו-מפלגתית ב-2024, לאחר שבית הנבחרים והסנאט אישרו אותו פה אחד מוקדם יותר באותה שנה. מנהיג המיעוט בבית הנבחרים, האקים ג’פריס (דמוקרט מניו יורק), מינה את דאריבוף ליו"ר הוועדה, בעוד שמנהיג הרוב בסנאט, ג’ון ת’ון (רפובליקני מדקוטה הדרומית), בחר בדארה הורן, סופרת רומנים וספרי עיון, כסגנית יו"ר.
אם מוזיאון ויצמן אכן יצטרף לסמית’סוניאן, מוסד פדרלי עצמאי האמון על 21 מוזיאונים, מדובר בצעד יוצא דופן משתי סיבות: גם בגלל המיקום שלו בפילדלפיה (כמעט כל המוזיאונים האחרים של המכון נמצאים בוושינגטון הבירה), וגם כי הוא אחד המוזיאונים הבודדים שמוקדשים לקבוצת מיעוט ספציפית.
זה יהיה גם המוזיאון הראשון מסוגו המוקדש ליהודי ארה"ב. המוזיאון האמריקני להנצחת השואה בוושינגטון הוא מוסד פדרלי, אך הוא אינו חלק מהסמית’סוניאן, והוא אינו מוזיאון יהודי.
מחשבים סיפור מחדש
דאריבוף והורן ציינו כי השואה לא צריכה להיות הנושא היחיד שאליו נחשפים מבקרי מוזיאונים בארה"ב בהקשר היהודי. “יש מוזיאון אחד בוושינגטון הבירה שעוסק ביהודים”, סיפרה הורן. “הוא לא עוסק באמריקה, אלא ביהודים מתים. בנוסף, אפשר לעבור במוזיאון הזה מבלי ללמוד כמעט כלום על מי הם היהודים”.
עוד הוסיפה כי “היהודים בסיפור הזה לא נמצאים בעמדת כוח. בחרנו את הנקודה בהיסטוריה היהודית שבה ליהודים הייתה הכי פחות השפעה, והנקודה הזו היא הסיפור שאנשים מכירים”.
דאריבוף אמר ל-JNS כי “לפני שמישהו לומד על האופן שבו נרצחו היהודים, עליו ללמוד מי הם היהודים ומה הייתה הציוויליזציה והתרבות שהנאצים ניסו למחוק”.
הורן פרסמה ב-2021 את ספרה “העולם אוהב יהודים מתים (People Love Dead Jews)”, שבוחן, בין היתר, את הכשלים של מערכת החינוך האמריקנית בנושא השואה. היא אמרה ל-JNS שהצטרפותו של מוזיאון ויצמן לסמית’סוניאן עשויה לסייע בהתמודדות עם האנטישמיות הנוכחית ולהציג את היהודים כחלק “אינטגרלי” מהסיפור האמריקני.
“זה לא רק עניין של ‘הנה כמה יהודים אמריקנים שתרמו תרומה עצומה למדינה הזו’, אף על פי שהסיפורים האלה מרתקים ומעניינים”, אמרה. “זה נוגע גם לרעיונות של הציוויליזציה היהודית – ורוב האמריקנים בכלל לא מודעים לכך שהרעיונות האלה מקורם בציוויליזציה היהודית – שהם חלק כל כך חשוב בדרך החיים ובהיסטוריה של העם האמריקני”.
“אם כל מה שאתם חושבים עליו בהקשר של יהודים אמריקנים הוא סטטיסטיקה של פשעי שנאה, חשוב להבין שיש גם סיפור גדול יותר על האפשרויות שצופן העתיד”, אמרה ל-JNS.
דאריבוף הצביע על מיקומו של מוזיאון ויצמן בפילדלפיה: מול היכל העצמאות, שהוא אחד מסמלי הקמתה של ארצות הברית. “על פעמון החירות יש כיתוב שנלקח מספר ‘ויקרא': ‘וקראתם דרור בארץ לכל ישביה’”, אמר. “יש היסטוריה נרחבת של יהודים אמריקנים בשכונה הזו”.
מתחילים לעבוד
הוועדה נדרשת על פי חוק להגיש דוח לקונגרס ולנשיא ארה"ב בתוך שנתיים. הדוח יעסוק בנושאים כמו שינוע היצירות, העלויות של העברת מוזיאון ויצמן לסמית’סוניאן, ופוטנציאל ההשפעה של שילוב המוזיאון בקומפלקס על המאבק בשנאת יהודים.
הסנאטורים ג’ון פטרמן (דמוקרטי מפנסילבניה) ודייב מקורמיק (רפובליקני מפנסילבניה) השביעו את דאריבוף, הורן ושישה חברים נוספים בוועדה ביום שלישי. עם חברי הוועדה נמנים גם חברת הקונגרס הדמוקרטית לשעבר, קתי מנינג, ההיסטוריון טבי טרוי, והמייסד והמו"ל של ה-Washington Free Beacon, מייקל גולדפרב.
“יש להגיש את הדוח תוך שנתיים”, אמר דאריבוף, “אבל אנחנו מקווים שנסיים אותו מוקדם יותר”.
טרוי, עמית בכיר במכון רונלד רייגן, אמר ל-JNS: “כהיסטוריון, אני יודע עד כמה חשוב לספר את הסיפור האמריקני במלואו, והיהודים האמריקנים היו חלק מהסיפור הזה מאז תחילתו”. לדבריו, “הישיבה הראשונה הייתה פורה מאוד, ואני מצפה לעבוד עם עמיתיי בוועדה כדי לבחון מה יכולה להיות המשמעות של צירוף מוזיאון ויצמן לסמית’סוניאן כדרך לשתף את ההיסטוריה הזו”.
