כשבוע לאחר סגירת הרשימות לכנסת הסתיימה עוד ישיבה ביטחונית בלשכת ראש הממשלה. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר יצא מהחדר, כאשר אחד מיועציו של בנימין נתניהו התלווה אליו לשיחה במסדרון.
בן גביר חזר על החשש שמלווה אותו כבר תקופה ארוכה: נתניהו מבקש את קולות הימין כדי לנצח בבחירות, אבל ביום שאחרי הוא מתכנן להקים ממשלה רחבה עם גדי איזנקוט, ללא עוצמה יהודית.
הוא ביקש אפוא הוכחה לכך שהליכוד מתכוון לשמר את השותפות. זבוב שהיה על קיר באותו מסדרון סיפר לי, שמקורבו של נתניהו הציע לבן גביר מעין “דמי רצינות": הליכוד ידאג לכך שבצלאל סמוטריץ’ יחתום עם עוצמה יהודית על הסכם עודפים. כך יתחזק כוחן של מפלגות הימין שמימין לליכוד, ויוכח שהמטרה היא לשמר את גוש הימין גם לאחר הבחירות.
אלא שדמי הרצינות לא שולמו. בשבוע שעבר נחתם הסכם העודפים דווקא בין הליכוד לציונות הדתית, ועוצמה יהודית נותרה בחוץ.
הרבה מעבר לשיקול טכני
מבחינה משפטית ואלקטורלית, הסכם עודפים אינו התחייבות להקמת קואליציה. מדובר בהסדר טכני שנועד לשפר את חלוקת המנדטים בין שתי רשימות. אבל בפוליטיקה, ובעיקר במערכת בחירות שבה שאלת הרכב הממשלה הבאה עומדת במרכז, גם להחלטה טכנית יש משמעות פוליטית.
בעוצמה יהודית לא רואים בהסכם אירוע בודד. הם מצרפים אליו את הימנעותו של נתניהו מהופעות ומתמונות משותפות עם בן גביר; את הפרסומים על מסרים שהועברו לגורמים מדיניים בחו"ל בנוגע לאפשרות להקים ממשלה בלעדיו; ואת הדיבורים החוזרים בליכוד על הקמת “ממשלה לאומית רחבה”. גם התבטאותו של מועמד הליכוד, אלי גולדשמידט, שלפיה איזנקוט עשוי להיות שר ביטחון מצוין, השתלבה מבחינתם בתמונה המדאיגה.
לכך מצטרפת עובדה פוליטית משמעותית: בכירים במפלגת ישר, ובהם איזנקוט ויורם כהן, הבהירו כי אינם פוסלים בהכרח ישיבה עם הליכוד או עם סמוטריץ’, אך שוללים שותפות עם בן גביר. במילים אחרות, מבחינת עוצמה יהודית, האפשרות לממשלת נתניהו–איזנקוט אינה רק תרחיש תיאורטי. היא אפשרות פוליטית שעלולה להשאיר אותם מחוץ לקואליציה, גם אם ימליצו על נתניהו לראשות הממשלה.
הכל נשאר במחנה
ובזמן שבגוש הימין מתווכחים על המשמעות של הסכם העודפים, בגוש המתנגד לנתניהו כבר הושלמה חלוקת הזוגות. נפתלי בנט ואביגדור ליברמן חתמו על הסכם עודפים בין מפלגותיהם, ואילו גדי איזנקוט חתם עם יאיר גולן.
מאחורי החלוקה הזאת יש גם שיקולים פוליטיים: לבנט ולליברמן היה קושי להציג שותפות אלקטורלית ישירה עם יאיר גולן, במיוחד לנוכח הניסיון שלהם לפנות גם לבוחרי ימין ומרכז. ההסכם בין איזנקוט לגולן אפשר לארבע המפלגות להסדיר את חלוקת העודפים בתוך המחנה, בלי שבנט או ליברמן יידרשו לחתום עם הדמוקרטים.
אבל ההסכם של איזנקוט עם גולן מעורר שאלה נוספת. איזנקוט מבקש להציג את מפלגתו כבית פוליטי רחב, שמסוגל למשוך גם מצביעים מהימין המתון. יאיר גולן מוביל מפלגת שמאל בעלת עמדות שונות בשורה של סוגיות מדיניות וביטחוניות. החתימה ביניהם אינה מוכיחה הסכמה אידאולוגית בכל התחומים, אבל היא בהחלט מלמדת על סדר העדיפויות הפוליטי של איזנקוט: בשלב הזה, המאמץ להחלפת הממשלה והארגון המשותף של המחנה גוברים על ההבדלים שבין המפלגות.
יש כאן גם אירוניה פוליטית. בן גביר חושש שנתניהו יקים ממשלה עם איזנקוט, ובאותו זמן איזנקוט עצמו חותם על הסכם עודפים עם יאיר גולן. מבחינת בן גביר, אלה שני מהלכים שממחישים את הסכנה שהוא מזהיר מפניה: ממשלה שתוקם באמצעות קולות הימין, אך תישען על שותפים שמוכנים להרחיק אותו ממנה. מנגד, תומכי ההסכמים בשני המחנות יטענו שמדובר בצעדים אלקטורליים שנועדו למנוע אובדן קולות, ולא בתוכנית להרכבת הממשלה.
נראה ברגע האמת
בסופו של דבר, הסכמי העודפים לא יכריעו מי יישב בממשלה הבאה. הם גם לא מחייבים אף מפלגה לשבת עם שותפתה להסכם. אבל הם מאפשרים הצצה למערכות היחסים, לאילוצים ולחששות שמלווים את ראשי המפלגות לקראת יום הבחירות.
בן גביר ביקש מנתניהו הוכחה לכך שהקולות שלו לא ישמשו להקמת ממשלה בלעדיו. הוא קיבל הבטחה להסכם עודפים, וראה אותו נחתם עם מפלגה אחרת. עכשיו נותר לראות אם גם ההבטחות על הרכב הממשלה הבאה יעמדו במבחן המציאות.