נשיא ארה"ב דונלד טראמפ העניק לראש הממשלה בנימין נתניהו את התמיכה שלה חיכה. אפילו אם הודעתו לא תשפיע באופן משמעותי על מספר המצביעים לנתניהו הרי שהצעד עשוי לשנות את השיח בין המפלגות לאחר הבחירות.
בהצהרה יוצאת הדופן שפרסם ב-Truth Social, המופנית אל “עם ישראל הנהדר”, הביע טראמפ את תמיכתו המלאה בנתניהו. הוא כינה אותו “ראש ממשלה לוחם גדול” שהפגין “חוזק, אומץ ותבונה” תחת לחץ כבד. הנשיא סיכם: “ביבי נתניהו לעולם לא יאכזב אתכם!”.
עם זאת, נראה כי הפסקה המשמעותית ביותר בדבריו נגעה דווקא לאיראן. טראמפ הזהיר כי אם טהרן לא תשנה את דרכה במהירות, “אנו נסיים את המשימה בקרוב”. לאחר מכן הוא קשר במפורש את המשך שיתוף הפעולה של ארה"ב וישראל נגד הרפובליקה האסלאמית, בהישרדותו הפוליטית של נתניהו. “אם לישראל יהיה מנהיג לא נכון – כלומר כל אחד מלבד ביבי – ארה"ב תצטרך לעשות את העבודה הזו בעצמה, ואני לא נוטה לעשות זאת”, כתב.
דברים אלה של הנשיא הם יותר מתמיכה פוליטית קונבנציונלית. טראמפ אומר לישראלים שבשנים שנותרו לכהונתו, נתניהו הוא בעיניו השותף היחידי להתמודדות עם המשטר בטהראן.
שת"פ חסר תקדים
למסר הזה יש משקל נוסף, משום שרמת האיום על ישראל מצד איראן נמצאת בשיא של כל הזמנים או קרובה לכך. האפשרות להסלמה משמעותית אינה תיאורטית.
ישראל וארצות הברית כבר נלחמו יחד באיראן פעמיים בתוך קצת יותר משנה. בשלב הסיום של מלחמת “12 הימים”, ב-22 ביוני 2025, יצאה ארצות הברית למבצע “פטיש חצות” נגד התשתית הגרעינית של איראן. מטוסי חמקן אמריקניים מדגם B-2 פגעו במתקן ההעשרה בפורדו, הקבור עמוק באדמה, באמצעות פצצות ענק חודרות בונקרים. תקיפות נוספות אמנם כוונו לנתנז ולאיספהאן, אך פורדו היה היעד שלישראל לא הייתה מסוגלת להשמיד בכוחות עצמה בצורה מיטבית. טראמפ סיפק אפוא את המענה האמריקני הייחודי שהיה נדרש כדי להגיע אליו.
ב-28 בפברואר 2026, שיתוף הפעולה עלה מדרגה. מטוסים אמריקניים וישראליים יצאו שוב לקרב נגד איראן במבצעים מתואמים. וושינגטון כינתה את המערכה “מבצע זעם אפי”, בעוד שישראל כינתה את החלק שלה “שאגת הארי”. כוחות אמריקניים וישראליים תקפו מטרות גרעיניות, טילים בליסטיים, מערכות הגנה אווירית, מטרות ימיות ובסיסים של המשטר האיראני. הבית הלבן תיאר את “זעם אפי” כמערכה שיצאה לפעול “בשיתוף פעולה עם בעלות ברית אזוריות”, כדי לחסל את האיום הגרעיני של איראן ולשתק את יכולותיה הצבאיות.
במילים אחרות, השותפות בין נתניהו לטראמפ כבר חרגה מתיאום מודיעיני, מתמיכה דיפלומטית ומיירוט הגנתי. כוחות ישראליים ואמריקניים תקפו את אותו אויב במהלך אותן פעולות, שכם אל שכם.
בכיר ישראלי אמר ל-JNS באותם ימים כי “מעולם לא היה שיתוף פעולה ותיאום גדולים יותר בין נשיא אמריקני בזמן מלחמה לבין ראש ממשלה ישראלי בזמן מלחמה. טראמפ ונתניהו הם צמד אגדי, שהשיג הישגים חסרי תקדים במלחמה ובשלום. זה, כמובן, תורגם לשיתוף פעולה חסר תקדים בין הכוחות המזוינים הגדולים שלנו”.
הסלמה על השולחן
אך נראה שגם טראמפ לא מאמין שהעימות עם איראן הסתיים. בכינוס בחירות שנערך ב-13 באוקטובר באלסקה, הוא הזהיר: “חכו תראו מה נעשה לאיראן... נמאס לנו, אתם יודעים, נמאס לנו”.
ימים ספורים קודם לכן אמר טראמפ כי ארצות הברית לא תחזור לתקוף לפני בחירות האמצע ב-3 בנובמבר, אך לא שלל אפשרות לפעולה צבאית מחודשת לאחר מכן. בינתיים, יש דיווחים בתקשורת שטראמפ ממשיך לראות בהסלמה לאחר הבחירות כאופציה ריאלית. ביקורו החשאי, הקצרצר והחריג בישראל, של שר המלחמה, פיט הגסת’, מסמן גם הוא שדברים גדולים מונחים על כפות המאזניים.
על רקע כל זה ניתן להסיק כי תמיכתו של טראמפ בנתניהו לא נובעת רק מנאמנות אישית. היא קשורה באמת ובתמים לשאלה הגדולה מי ישב מולו, כאשר יהיה צורך לקבל את ההחלטה הבאה בנוגע לאיראן.
התמיכה תתבטא בקולות?
בצד כל זאת, העיתוי הופך את ההצהרה לחשובה במיוחד. טראמפ נמנע שוב ושוב מתמיכה בנתניהו לאורך מערכת הבחירות. באוגוסט אמר כי “הנכון ביותר עבורי הוא להישאר מחוץ לבחירות בישראל, אך ייתכן שאביע תמיכה במישהו”. ב-14 באוקטובר, לפני פחות משבוע, כשנשאל אם יתמוך במועמד כלשהו, השיב: “אפילו לא חשבנו על זה”, לפני שהוסיף: “ייתכן שאעשה משהו”.
יומיים לאחר מכן, כשבערוץ Newsmax שאלו אותו אם הוא סומך על נתניהו, ענה טראמפ: “אני לא סומך על אף אחד, בכנות. בעולם הפוליטיקה, אני לא סומך על אף אחד”. עם זאת, הוא תיאר את יחסיהם כ"טובים מאוד” ואת שיתוף הפעולה ביניהם נגד איראן כמוצלח.
כעת טראמפ עבר מעמימות מחושבת לתמיכה החזקה ביותר שיכול היה להביע בצורה שתחשב סבירה. השאלה המיידית היא כמה קולות זה יביא לנתניהו.
עבור מצביעים שמתמקדים בעיקר בסוגיות פנים, התמיכה עשויה להשפיע מעט מאוד. הישראלים גיבשו דעות נחרצות על נתניהו לאורך עשרות שנים. הצהרה אחת – אפילו מצד נשיא אמריקני – לא תמחק את החששות בנוגע ליוקר המחייה, לשירות הצבאי, לרפורמה במערכת המשפט או לכישלונות סביב הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
אך קבוצה אחרת של מצביעים תראה את הבחירות מנקודת מבט שונה לחלוטין. עבורם, יחסי ישראל עם טראמפ הם הנושא החשוב ביותר בבחירות. מניעת היכולת של איראן לשקם את יכולותיה הגרעיניות והטילים הבליסטיים היא צורך קיומי. מצביעים כאלה ישאלו לא רק איזה מועמד הם מעדיפים, אלא גם איזה מנהיג ישראלי צפוי להבטיח את התמיכה הדיפלומטית, הצבאית והמבצעית של ארצות הברית כאשר יתחיל העימות הבא.
בשתי השאלות הללו, טראמפ הפך את נתניהו לבחירה הברורה.
תחושה מול רקורד מוכח
ארצות הברית נותרה המדינה היחידה המסוגלת לספק לישראל את הנשק האסטרטגי של הגנה דיפלומטית ויכולות צבאיות לטווח ארוך. טראמפ הצהיר כעת בפומבי כי נתניהו הוא המנהיג הישראלי שהוא רוצה כשותפו.
“ישראל היא בעלת הברית המופתית של אמריקה, ואמריקה היא בעלת הברית הבלתי נפרדת של ישראל. איראן ושלוחיה חלשות מתמיד, והברית האמריקנית-ישראלית חזקה מתמיד”, הוסיף הבכיר הישראלי.
ייתכן שממשלה בראשות גדי איזנקוט תבנה בסופו של דבר מערכת יחסים יעילה עם וושינגטון, אך הבוחרים יצטרכו להאמין בכך על סמך תחושת אמון בלבד. מאידך, לנתניהו כבר יש רקורד של תכנון, תיאום וביצוע מבצעים נגד איראן יד ביד עם טראמפ.
לפיכך, התמיכה של הנשיא בו עשויה להשפיע על מצביעי הימין המתלבטים; על מצביעי הליכוד לשעבר השוקלים להצביע למפלגות אחרות; ועל מצביעי המרכז המודעים לאתגרי הביטחון. לכל אלה עשויות להיות הסתייגויות חמורות כלפי נתניהו, אך הם רואים באיראן את הנושא החשוב ביותר, ולכן יושפעו מהודעת טראמפ.
זאת ועוד, הדבר גם מעמיד את מצביעי המחאה הפוטנציאליים בפני דילמה נוקבת: האם החלפת נתניהו שווה את הסיכון של אי-ודאות בכל הקשור ליחסי החוץ החשובים ביותר של ישראל, ועוד דווקא ברגע שבו המערכה נגד איראן עשויה להיכנס לשלב המכריע שלה?
אם הבוחרים מאמינים שישראל חייבת להשלים את פירוק האיום הגרעיני האיראני – וכי לשם כך ייתכן שיידרש מבצע משותף נוסף עם ארצות הברית – משמע שנתניהו יכול לטעון כעת כי החלפת ראש הממשלה פירושה החלפת מפקדים בעיצומה של מלחמה שטרם הסתיימה. תהיה זו טענה רבת משקל.
חוזרים למבוי הסתום?
המשמעות הגדולה יותר של תמיכת טראמפ עשויה להתברר רק לאחר ספירת הקולות. החישובים הנוכחיים של הקואליציה מצביעים על כך שלא לגוש נתניהו ולא לאופוזיציה מובטחים 61 המנדטים הדרושים לשלטון. ישראל כבר חוותה זאת בעבר.
ב-2 במרץ 2020 נערכו בפעם השלישית בחירות ברצף של מבוי סתום. הגוש הימני של נתניהו זכה ב-58 מנדטים – שלושה פחות מהרוב הדרוש – בעוד שבני גנץ זכה להמלצות מ-61 חברי כנסת וקיבל את המנדט להרכיב ממשלה.
גנץ והמפלגות המתנגדות לנתניהו פעלו בתחילה להשתלט על הכנסת. הם ביקשו להחליף את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, כדי להבטיח שליטה בוועדות הפרלמנט ולקדם חקיקה שהייתה יכולה למנוע מחבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום להרכיב ממשלה. לאחר שבית המשפט העליון הורה לערוך הצבעה על תפקיד יו"ר הכנסת, התפטר אדלשטיין ב-25 במרץ במקום לכנס את ההצבעה.
בזמן שהפוליטיקה הישראלית התנהלה לה, הפכה מגפת הקורונה למשבר עולמי חסר תקדים, ששינה את הנוף הפוליטי בישראל. ישראל נזקקה לפתע לאחדות בתוך אי-הוודאות של מגפה עולמית. העובדה שמדינאי מנוסה כמו נתניהו עמד בראש המדינה קיבלה חשיבות גדולה עוד יותר.
בסופו של דבר ב-26 במרץ 2020 שינה גנץ את עמדתו ובחר לחתור להקמת ממשלת אחדות עם נתניהו באמצעות הסכם רוטציה בין שני היריבים הפוליטיים. גנץ נבחר ליו"ר הכנסת בתמיכת הליכוד, מה שגרם לפיצול במפלגתו “כחול-לבן”. הוא אמר ש"זמנים יוצאי דופן” מחייבים “החלטות יוצאות דופן”, ופתח במשא ומתן עם נתניהו, במקום להמשיך בניסיונות האופוזיציה להדיחו.
נתניהו וגנץ חתמו על הסכם האחדות לשעת חירום ב-20 באפריל. ממשלתם הושבעה ב-17 במאי, כאשר נתניהו היה אמור לכהן כראש ממשלה למשך 18 חודשים לפני שיעביר את התפקיד לגנץ. בסופו של דבר, העברת התפקיד לא התרחשה, שכן נתניהו העדיף בחירות מוקדמות על פני יישום הרוטציה. הכנסת התפזרה אוטומטית ב-23 בדצמבר, לאחר שהקואליציה לא הצליחה לאשר את תקציב המדינה, מה שהוביל לבחירות רביעיות.
עם זאת, ההיסטוריה הזו, על רקע משבר החורג מגבולות הפוליטיקה הרגילה, עשויה לספק מודל למה שיקרה לאחר הבחירות הנוכחיות. טראמפ רוצה שהבוחרים הישראלים יידעו שהוא מעדיף את נתניהו בראשות הממשלה. הדרך הסבירה והמועדפת ביותר של נתניהו להישאר בתפקיד היא באמצעות קואליציה מחודשת עם חברי הקואליציה הנוכחית שלו.
בעוד הצד השמאלי בתקשורת הישראלית צופה שנתניהו יפגר בהרבה אחרי הרוב הדרוש, האגף הימני בתקשורת חוזה שהוא ושותפיו יזכו במספר קולות מספיק להקמת קואליציה ימנית חדשה. נתניהו מקווה ככל הנראה שתמיכתו של טראמפ תהיה הדחיפה האחרונה שתשכנע את הבוחרים בכך שכהונה נוספת שלו היא התוצאה הטובה ביותר עבור ישראל.
אבל יש היבט נוסף. אם התוצאה תהיה שוב מבוי סתום, תמיכתו של טראמפ בנתניהו עלולה להקשות על מנהיגי האופוזיציה פשוט להדיר אותו. כאשר האיום האיראני נותר בלתי פתור, וטראמפ צפוי להישאר בתפקידו עוד יותר משנתיים, ממשלת אחדות או רוטציה עשויות לאפשר לנתניהו להמשיך להנהיג בתקופת כהונתו של טראמפ, ולמועמד אחר – אולי איזנקוט – לקחת את המושכות לאחר מכן.
כך שתמיכתו של טראמפ יכולה להשפיע על יותר מצביעים ממה שנדמה. חשוב מכך, היא עשויה לקבוע איך מנהיגי ישראל ינהלו משא ומתן בבוקר שאחרי הבחירות.
לדברי הבכיר הישראלי, “יש לנו שנתיים של טראמפ-נתניהו, כדי לנצח במלחמה ולזכות בשלום”.