היום הראשון של היועמ"ש לשעבר בבית המשפט רק החמיר את מה שידענו. לא רק שסעיף השוחד נגד נתניהו הופרך, אלא שמנדלבליט לא ידע מה נעשה מתחת לאפו, לא היה בקי בכתב האישום וטייח הפרות חוק של הכפופים לו.
לכישלון של 7 באוקטובר אבות רבים, ונתניהו בלי ספק אחד מהם. אך מאז רה"מ התנער ויצא למלחמה נחושה בראש הנחש – מה שלא עשו יריביו. עבורי כמצביע, הבטחת העתיד חשובה יותר מהתחשבנות על העבר.
קונצנזוס ישראלי נדיר תמך בפסילתו של יו"ר בל"ד אבו-שחאדה, מהתמודדות לכנסת. לשופטי העליון, שבמשך עשורים פתחו את דלתות הכנסת לתומכי טרור, הייתה הזדמנות לתקן את דרכם. משלא עשו זאת, מובן שאינם ראויים למנות את ועדת החקירה למלחמה.
ספק גדול אם ההתבטאויות של יו"ר בל"ד עומדות באמות המידה שקבע ביהמ"ש העליון לפסילת מועמדים לכנסת. נראה שסימונו הבולט נועד להכשיר קיצוניים אחרים, כדי להקים איתם ממשלה.
הדרישה של מתנגדי הרפורמה המשפטית ל"דיון ציבורי ראוי” נועדה לשמר את כוחו חסר התקדים והבלתי מאוזן של בית המשפט העליון. אהרון ברק ויצחק זמיר, ששינו על דעת עצמם סדרי יסוד משפטיים, אינם כנים בתביעתם החדשה ל"בירור וזהירות”.
