שקט מתעתע. אין הגדרה מושלמת מזו, כדי לתאר את הגבול המזרחי של ישראל. הגבול, המשתרע לאורך כ-500 קילומטרים, מחמת גדר בצפון ועד אילת בדרום, חוצץ בין ישראל לסוריה וירדן.
עד ל-7 באוקטובר, בישראל התייחסו למרחב בשוויון נפש יחסי. הסכם שלום יציב, המרחק מנקודות יישוב משמעותיות והיעדר איומים ביטחוניים ממשיים הובילו להזנחה חלקית, ביטחונית ואזרחית, של גבולה הארוך ביותר של ישראל.
ב-7 באוקטובר הכל השתנה. הפלישה המפתיעה של חמאס לשטח ישראל ניערה את מערכת הביטחון. הובן שיש לבחון מחדש את תפיסות הביטחון, שלפיהן התנהלה ישראל בכלל הגזרות, ובפרט בגבול המזרחי. ההבנה שישראל עשויה להתעורר ביום אחד למציאות ביטחונית חדשה ובלתי צפויה, הובילה לשינוי מהותי בסדרי העדיפויות של כלל הגורמים האמונים על המרחב.
לכל זאת יש להוסיף את תעשיית ההברחות המשגשגת בגבול. בשנים האחרונות נחשפו אזרחי ישראל ביתר שאת לתופעה, ומערכת הביטחון נדרשה להתמודד עם חששותיהם של תושבי האזור ויהודה ושומרון באשר לסכנה הנשקפת מהתופעה.
חלק מ"טבעת ההתנגדות”
מומחה ביטחוני ששוחח עם JNS מסביר כי הגבול המזרחי מתאפיין בשילוב בין הברחות פליליות של סמים לבין פח"ע והברחות נשק, שמיועד בחלקו לגורמי טרור בגדה המערבית. ההנחה הרווחת בישראל היא שמאחורי חלק מפעילות הטרור בירדן ניצבות איראן ומיליציות הקשורות אליה בסוריה ובעיראק. אלה רואות בגבול הארוך עם ישראל בטן רכה וזוממות להפוך את ירדן לזירה פעילה, כחלק מטבעת ההתנגדות.
גם ראש מועצת הערבה התיכונה, מאיר צור, לא מסתכל על ההברחות בגבול המזרחי כעל עוד תופעה פלילית שצריך למגר. מבחינתו, מדובר בתהליך שעלול להסתיים באיום ביטחוני של ממש. “אנחנו רואים בדאגה רבה את מה שקורה בגבול. בהתחלה מתחילים מהברחות כלכליות, אחר כך מגיעות הברחות של אמצעי לחימה, והדבר הבא עלול להיות הברחה של מחבלים. את הדבר הזה חייבים לעצור”.
צור אמנם מודאג מהמצב, אבל מזהה גם שינוי בהיערכות הצבא. לדבריו, הגבול המזרחי כבר אינו נתפס כפי שנתפס בעבר, כגבול שקט שבו מדי פעם מבריחים סחורה, אך אין בו איום ממשי. “צה"ל נמצא היום במקום אחר לגמרי ממה שהיה לפני שלוש שנים. אז התייחסו לגבול הזה כאל גבול מאוד בטוח, כזה שלא יכול לקרות בו שום דבר. היום הצבא בונה את עצמו נכון וטוב על הגבול ומחזק את ההיערכות שלו”.
אבל מבחינתו, גם גדר משוכללת וכוחות צבאיים אינם מספיקים. צור מצביע על שלושה מרכיבים שצריכים לעבוד יחד: מכשול פיזי, נוכחות של חיילים לאורך הגבול עצמו ולא רק בעורף, ובעיקר, יישובים ואוכלוסייה אזרחית. “בסוף, חיזוק ההתיישבות הוא הביטחון הכי גדול שיש על הגבול”.
התופעה רחוקה מלהיעלם
הוא גם סבור שהמאבק בהברחות לא יסתיים באמצעים מבצעיים בלבד. כל עוד המחיר שמשלמים המבריחים נמוך, לדבריו, אין סיבה אמיתית שהתופעה תיעלם. “כשתופסים מבריח כזה, אם היו מתייחסים אליו כמו למחבל ושמים אותו ל-20 שנה בכלא, אני מניח שהתופעה הייתה מצטמצמת מאוד. אם תופסים אותם ומשחררים אותם אחרי יום, הם יכולים לנסות שוב בפעם הבאה”.
ובכל זאת, בין הדאגה מהמתרחש בגבול לבין החיים ביישובים, צור לא מתאר תחושת חרדה בקרב התושבים. לדבריו, הם מודעים לפרסומים על ההברחות, אך לא נתקלים בהן באופן ישיר. “זה לא שהמבריחים עוברים ורצים בין התושבים. הם שומעים ורואים את הפרסומים, אבל לא מרגישים באופן אישי שמישהו עבר כאן או שם”.
“יש דאגה לגבי הגבול”, הוא מסכם, “אבל בסך הכול תחושת הביטחון טובה. התושבים מרגישים בטוחים, והם יודעים שצה"ל קשוב לחששות שלהם ולמה שקורה בשטח”.
גידור חסר
גם במועצה האזורית חבל אילות מסתכלים בדאגה על הגבול המזרחי. מתוך כ-100 קילומטרים של גבול שעליהם אחראית המועצה, רק כמחצית מגודרים. בחלקים האחרים, מסביר ראש המועצה ד"ר חנן גינת, תנאי השטח החוליים מקשים על הקמת גדר. אלא שהאיום אינו מסתכם בפרצות בגבול: “אנחנו מדברים על איום קרקעי, במקומות שאין בהם גדר, וגם על איום אווירי, בעיקר רחפנים. יש פה כמעט כל יום רחפן. בינתיים הרחפנים משמשים בעיקר לתצפיות, אבל יש לנו חשש שהם יהפכו למשהו מעבר לזה”.
לצד האיומים, גינת מתאר שיתוף פעולה טוב עם צה"ל, אך מבהיר כי המענה הקיים עדיין חלקי. “יש 100 קילומטרים של גבול, וב-50 קילומטרים אין גדר”. לדבריו, המועצה מצפה להרחבת הגדר, לתוספת מצלמות ולמענה מבוסס רחפנים. “צה"ל נותן מענה, אבל באופן חלקי, לא מלא. הוא מבין היטב את גודל האיום, אבל יש שבע חזיתות, והגבול הזה לא נמצא בעדיפות העליונה”.
מתחם ביטחון חדשני
בינתיים, המועצה מנסה לחזק את יכולות ההגנה שלה בעצמה. אחד המיזמים המרכזיים הוא מתחם ביטחון שהוקם בסיוע תרומות הכולל מערך מצלמות שנפרס לאורך הערבה ומספק תמונת מצב ביטחונית למרחב כולו. גינת מבקש להדגיש את חלקם של התורמים ושל כלל הגורמים שסייעו בהקמת המתחם, אך גם את העובדה שהאחריות הביטחונית מורגשת היטב בחיי היומיום: “יש לנו בית ספר שנמצא קילומטר מהגבול, ממזרח לכביש הערבה. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בביטחון”.
לדבריו, השינוי ביחס לביטחון באזור ניכר במיוחד מאז 7 באוקטובר. “עד אז השקענו מעט מאוד בביטחון, כי הייתה מין אשליה שפה לא יקרה כלום. היום אנחנו שומרים הרבה יותר טוב”.
אבל מבחינת גינת, גם גדרות, מצלמות ואמצעים טכנולוגיים לא יספקו לבדם את המענה הדרוש. הוא מבקש להציב לצד ההגנה הצבאית גם את חיזוק היישובים והגדלת האוכלוסייה במרחב. לדבריו, הביטחון באזור נשען על שני רכיבים שאי אפשר להפריד ביניהם: “יש פה שני רכיבים. רכיב אחד הוא הביטחון – הגדר וכל מה שקשור אליה. הרכיב השני הוא ההתיישבות”.
שינוי התפיסה בצה"ל
עד שנת 1992, פעלה בגבול המזרחי האוגדה המרחבית “העמקים”. בשלב מסוים האוגדה פורקה והוחלפה בחטיבת הבקעה והעמקים, שהייתה כפופה ישירות לפיקוד המרכז, ללא אוגדה מרחבית מעליה, כפי שלרוב מובנה בצה"ל. זאת לצד אוגדה 80, הפועלת בחלק הדרומי של הגבול.
ההחלטה להקים מחדש מסגרת אוגדתית בגבול המזרחי התקבלה באוקטובר 2024, בעקבות לקחי מתקפת 7 באוקטובר וההבנה שיש להיערך גם לאיומים מכיוון מזרח. האוגדה, שקיבלה בהמשך את השם “עוצבת גלעד”, השלימה את הקמתה ביוני 2025 והחלה לפעול לאורך הגבול המזרחי. במסגרת האוגדה פועלות כמה חטיבות מרחביות, שנועדו לחזק את מערך ההגנה בגזרה.
בשנה האחרונה בוצעו שורת שינויים מבצעיים באוגדות 80 ו-96. בין היתר, הוקם גדוד איסוף ייעודי לגזרת הבקעה והעמקים, הוכשרו לוחמות ניוד להפעלת רכבי “יגואר” במסגרת כוח עתודה, וחודשו מוצבי קו המים – מוצבים שהוקמו בשנות ה-70 וממוקמים לאורך הגבול, לפני היישובים. בנוסף הוקם “משל"ט ים המלח”, שנועד לתגבר את השליטה והפיקוד במרחב ולחזק את ההגנה על היישובים, בתי המלון והמפעלים באזור.
מספר הלוחמים הוגדל
לצד זאת, תוגבר משמעותית כוח האדם במערך ההגנה: באוגדה 80 גדל מספר החיילים במחלקות ההגנה מ-16 ל-28. במסגרת שדרוג מערך ההגנה הוחלף ציוד המחלקות, והלוחמים צוידו בנשקים חדשים, באפודים קרמיים ובקסדות. כמו כן, הוכנסו ליישובים אמצעי לחימה ואיסוף נוספים, ובהם מקלעי מאג ורחפנים.
במקביל, הועמק שיתוף הפעולה בין צה"ל לגופי הביטחון הפועלים בגבול, בהם המשטרה, שב"כ, מג"ב וכוחות ייעודיים לסיכול הברחות. באוגדה 80 הוקם חמ"ל משותף לכלל הגופים, שעיקר פעילותו מתמקדת בסיכול חוליות הברחה ובמניעת העברת אמצעי לחימה באמצעות רחפנים ובדרכים אחרות מעבר לגבול מירדן.
“אין ביטחון בלי התיישבות”
כאמור, אחרי 7 באוקטובר, במערכת הביטחון התחדדה ההבנה כי מכשול פיזי וכוחות צבאיים לבדם אינם מספיקים כדי להגן על גבולות המדינה. המציאות החדשה הובילה את משרד הביטחון לקדם תוכנית רחבה לחיזוק ההתיישבות במרחב, להגדיל את האוכלוסייה ולפתח תשתיות. תא"ל (במיל’) מרדכי בניטה, הפרויקטור העומד בראש מנהלת המרחב המזרחי, מציג חזון של עיצוב חסר תקדים של האזור.
מנהלת ההתיישבות במשרד הביטחון אחראית על תיאום וקידום הפעילות הממשלתית במרחב הגבול המזרחי, לאורך הגבול עם ירדן ועד כשבעה קילומטרים מערבה ממנו. במסגרת תפקידה היא מגבשת תוכניות עבודה, מקדמת החלטות ממשלה ומסייעת בתעדוף הפיתוח בבקעת הירדן ובערבה, תוך שמירה על התיאום המדיני-ביטחוני מול ירדן.
“הגבול המזרחי שלנו מתחיל בחמת גדר, באזור טבריה, ומסתיים בחבל אילות, ממש קרוב לאילת”, אומר בניטה ל-JNS. “מערכת הביטחון זיהתה את הפוטנציאל המורכב שיש לנו על הגבול הזה, במיוחד אחרי השבעה באוקטובר. וכעת אנחנו רוצים להיות ערניים ומוכנים לכל תרחיש”.
לדבריו, השינוי בתפיסה נובע מהבנה כי ביטחון לא יכול להתקיים בנפרד מהחיים האזרחיים באזור. “אין כזה דבר ביטחון ללא התיישבות. הרבה יותר רלוונטי מבחינת צה"ל להגן ביתר שאת על מקומות שיש בהם התיישבות משמעותית”, מסביר בניטה. כאמור, בהתאם לכך, צה"ל הקים את אוגדה 96 האחראית ביטחונית על המרחב, ובמקביל פועלת המנהלת לחיזוק הנוכחות האזרחית לאורך הגבול.
פרויקט 40 הנקודות
“הנגזרת של המציאות הביטחונית החדשה היא לראות איך אנחנו מעבים ברמה האזרחית את כל האזור הזה באופן משמעותי”, אומר בניטה. כך, אחד המיזמים המרכזיים שמקודמים במסגרת התוכנית הוא “פרויקט 40 הנקודות” שהושק בספטמבר האחרון, ואשר נבנה בשיתוף הרשויות המקומיות לאורך המרחב.
במסגרת הפרויקט מתוכננת פריסה של 40 נקודות לאורך הגבול, באמצעות מסגרות התיישבותיות וחינוכיות שונות, ובהן גרעיני נח"ל ומכינות קדם-צבאיות. “אנחנו מעבים את כל האזור הזה עם המון בני נוער ונקודות התיישבות”, אומר בניטה. חלקן נקודות חדשות לגמרי, וחלקן נקודות קיימות שלא הייתה בהן נוכחות שנים.
רק בספטמבר האחרון התקיים בבקעת הירדן טקס חגיגי לציון עלייתו לקרקע של היישוב החדש בתרון, עם כניסת משפחות הגרעין המיישב. מדובר בצעד חסר תקדים לחיזוק ההתיישבות בבקעת הירדן מכיוון שחלפו כ־40 שנה לאחר הקמת המושב האחרון באזור.
במקביל, המנהלת פועלת לחיזוק כיתות הכוננות ומרכיבי הביטחון ביישובים, באמצעות ציוד, אמצעי תצפית ואמצעים נוספים שנועדו לאפשר לתושבים לתת מענה ראשוני במקרה של אירוע ביטחוני.
היעד: הכפלת האוכלוסייה
התוכנית של בניטה אינה מסתיימת רק בהיבט הביטחוני. אחד הנתונים שממחישים את הפער לאורך הגבול הוא מספר התושבים משני עבריו. בצד הירדני של המרחב הסמוך לגבול מתגוררים כרבע מיליון בני אדם, בעוד שבצד הישראלי מתגוררים כ-20 עד 24 אלף תושבים בלבד, לא כולל בית שאן.
היעד שהציבה המדינה הוא להכפיל את האוכלוסייה באזור בתוך חמש עד עשר שנים, ולהגיע לכ-50 אלף תושבים. בניטה מדגיש כי מדובר במרחב שיש לגביו הסכמה ציבורית רחבה, זאת בניגוד לאזורים כמו יהודה ושומרון. “זה אזור קונצנזואלי. יש קיבוצים של השומר הצעיר, קיבוצים של בני עקיבא, קיבוצים של בית"ר. כל הקשת הפוליטית יושבת על כל המרחב הזה. אין מחלוקת על כך שהאזור הזה צריך לעבור עיבוי באופן משמעותי”, קובע בניטה.
אלא שכדי שאנשים יגיעו לאזור ויישארו בו, לא מספיק להקים נקודות התיישבות או לחזק את כיתות הכוננות. בניטה מספר כי המנהלת נדרשת להתמודד גם עם הקשיים היומיומיים של התושבים, כמו השירותים והתשתיות החסרים. “בסוף אי אפשר להגדיל דרסטית את ההתיישבות בלי לדאוג לתשתיות שיענו על הביקוש הרב”, הוא אומר.
תעסוקה, תחבורה ובריאות
אחד המרכיבים המרכזיים בתוכנית הוא יצירת מקומות תעסוקה. “אין כזה דבר להביא אנשים ואוכלוסייה בלי להביא תעסוקה, בלי להביא תשתיות ובלי להביא תחבורה”, מדגיש בניטה. לדבריו, המדינה מקדמת תוכנית להקמת מסילת רכבת שתצא מבאר שבע, תעבור דרך דימונה והערבה ותגיע עד אילת. במקביל, המנהלת פועלת לקידום מפעלים ותעשיות באזור, ובהן גם תעשיות ביטחוניות, כדי לאפשר לתושבים להתפרנס מבלי להידרש לעזוב את המרחב.
“אנחנו עושים מאמצים גדולים לראות איך אנחנו יכולים להביא תעשיות ביטחוניות ותעשיות רגילות לאזור הזה, על מנת שייצרו מקומות עבודה איכותיים, כדי שאנשים יוכלו לעבוד באזור הזה, להתפרנס ולחיות באזור הזה”, מבטיח בניטה.
גם שירותי הבריאות הם חלק מהמאמץ. כיום, אם תושב בערבה התיכונה נפצע או נזקק לטיפול רפואי דחוף עלול להימצא במרחק של שעות מבית חולים. כעת, המנהלת מקדמת פרויקט חסר תקדים באזור להקמת חדר מיון קדמי שיענה על הצרכים הבסיסיים.
השקעות במיליארדים
היקף הפעילות, לדבריו, רחב במיוחד. “משרד הביטחון משקיע באזור הזה, כולל במכשול, מעל חמישה וחצי מיליארד שקלים”, חושף בניטה. לדבריו, לקראת שנת 2027 מתוכננות תוכניות נוספות בתחומי מרכיבי הביטחון, ההתיישבות, התחבורה, התשתיות והעלאת המודעות הציבורית לאזור.
בניטה מבקש גם לשנות את הדימוי של המרחב המזרחי בעיני הישראלים. במשך שנים, לדבריו, נתפס האזור כמרוחק, מבודד וכמעט בלתי נגיש. “אנשים היו אומרים על האזור הזה: ‘זה סוף העולם’. אם אנחנו ננגיש את האזור ונסביר את היופי שלו ואת האיכות שלו, אנשים יסתכלו עליו אחרת”. הוא מזכיר כי הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת להתמודד טוב יותר עם תנאי האקלים המדבריים, וכי המרחב מציע מרחבים פתוחים, שקט, חקלאות ואפשרויות לפיתוח מחקר והשכלה.
אחד הרעיונות שמקודמים הוא הקמת מסגרת אקדמית שתעסוק בתחום המדבור. “יש באזור הזה את החום, המדבר והשיטפונות - אלה דברים מאוד משמעותיים. יש לנו מכוני מחקר באזור, ואנחנו חושבים איך למנף את זה. אנחנו נמצאים בלב המזרח התיכון, והידע והמוח היהודי יכולים להביא דברים שיעזרו לכל המרחב הזה”. לצד האקדמיה, בניטה רואה באזור פוטנציאל תיירותי משמעותי, בזכות אתרי המורשת וההיסטוריה היהודית הפזורים בו: ארמונות החשמונאים, מגילות קומראן, מצדה, עיר אובות, בית שאן וקאסר אל-יהוד.
מיליון תיירים בשנה
“יש פה שורה של היסטוריה יהודית”, הוא אומר. “ב-2019, לפני שהתחילה הקורונה, כמעט מיליון איש הגיעו לבקר באזור הזה. זה לא עניין של מה בכך”. לדבריו, המנהלת בוחנת גם דרכים להביא לאזור אוכלוסייה איכותית מחו"ל. “אני חושב שזה יכול להיות אתגר יוצא מגדר הרגיל לקהילות שרוצות להגיע מצפון אמריקה, מאירופה או מדרום אמריקה. אנחנו צריכים הרבה רופאים באזור הזה, מורים ואנשים איכותיים שיפריחו את המקום. צריך לקחת את זה כמשימה לאומית”.
בניטה חוזר שוב ושוב אל ימי ראשית ההתיישבות באזור, ומזכיר כי חלק מהיישובים והקיבוצים הוקמו בידי צעירים שהגיעו במסגרת גרעיני נח"ל לאחר מלחמת ששת הימים. “בשנות ה-70 הגיעו לכאן אנשים צעירים, גרעיני נח"ל. הם בנו את היישובים ואת הקיבוצים שהיו באזור. קיבוץ עין גדי, למשל, הוא קיבוץ שגרעין נח"ל עלה אליו אחרי מלחמת ששת הימים”. מבחינתו, האתגר הנוכחי הוא להחזיר את רוח החלוציות הזאת, הפעם באמצעות שילוב בין התיישבות, תשתיות, תעסוקה וביטחון.
המלחמה העמיקה את השסע
ולמרות הפעילות הנמרצת של גורמי הביטחון וההתיישבות בגבול המזרחי, לא ניתן להתעלם גם ממה שמתרחש מעברו השני של הגבול.
“המלחמה העמיקה את השסע בין בית המלוכה לגורמים אסלאמיסטיים בממלכה״, אומר ל-JNS ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ואוניברסיטת ת"א. כך, מחאות נגד ישראל במלחמה, שהחלו בראשית המלחמה כשחרור קיטור נסבל ולגיטימי מבחינת המשטר, הובילו לתביעות מצד גורמים רדיקליים מהארמון לתמוך בעזה או לאפשר תמיכה פעילה בהתנגדות החמושה.
ד"ר וינטר מזכיר בהקשר זה מספר פיגועים מצד אזרחים ירדנים שבוצעו נגד ישראל בשם התמיכה בעזה, כולל שני פיגועים קטלניים במעבר אלנבי. “הצלחת האחים המוסלמים בבחירות לפרלמנט הירדני ב-2024 יוחסה גם היא לאהדה של חלקים בציבור לעמדתם התומכת בחמאס”, אומר ד"ר וינטר. לדבריו, במטרה להפיס את דעת הקהל, הארמון התמקד בשיגור סיוע הומניטרי לעזה וברטוריקה ביקורתית כלפי ישראל.
בהדרגה, הגיעו מים עד נפש. באפריל 2025 קיבל המשטר החלטה להוציא את האחים המוסלמים מחוץ לחוק, ובהמשך נדרשה מפלגתם לשנות את שמה מ"חזית הפעולה האסלאמית” ל"מפלגת האומה”, ולהתנתק מזיקתה לתנועת האם.
ביקורות ציבוריות נגד המשטר התעוררו גם על רקע שיתוף הפעולה של ירדן עם ישראל וארה"ב בסבבי הלחימה מול איראן ובשל המחירים הביטחוניים והכלכליים הישירים, שירדן נאלצה לשלם עקב שיגורי טילים וכטב"מים מאיראן על שטח הממלכה.
טראומה היסטורית
האם הירדנים עצמם מודאגים מההקצנה האזרחית בממלכה? “לירדן יש טראומה היסטורית מהפעילות של ארגוני טרור פלסטיניים בשטחה”, מזכיר ד"ר וינטר. “בשנות השישים והשבעים, אז הם יצרו למעשה מדינה בתוך מדינה והובילו לעימות עקוב מדם עם בית המלוכה ב’ספטמבר השחור’ ב-1970. גם הוצאת האחים המוסלמים מחוץ לחוק הוסברה באיתור תאי טרור הקשורים לתנועה, שתכננו פיגועים בממלכה”.
לכן, ככל הידוע, ישראל וירדן ממשיכות לקיים תיאום ביטחוני הדוק מאחורי הקלעים, למרות המתיחות המדינית. לצד זאת, בעמאן חוששים שהסלמה בגבול תעניק לישראל אמתלה לגירוש פלסטינים לשטח ירדן – תרחיש שנתפס כאיום חמור על המאזן הדמוגרפי, זהות הממלכה ויציבותה.
“לזכות המשטר עוצמות, לצד חולשות המשליכות על יציבותו”, מסביר ד"ר וינטר. כך, ירדן סובלת מקשיים כלכליים חמורים, אבטלה גואה בקרב צעירים, עוני ומחסור במשאבי מים, וחיכוכים שלטוניים. ישראל, מצידה, מהווה נכס ליציבות ירדן, לביטחונה ולמשק המים והגז שלה, אך גם איום פוטנציאלי המקרין חוסר יציבות בהקשר הפלסטיני, בפרט בשנים האחרונות.
“הממלכה חגגה מעל מאה שנים, בהן יציבותה הוכחה כאיתנה חרף הקשיים, אך אסור לראותה כמובנת מאליה”, מזהיר ד"ר וינטר. לדבריו, לישראל יש אינטרס לחזק את ירדן כחיץ ביטחוני בגבולה הארוך ביותר ולשמר ולטפח אמון ויחסי שכנות טובים וידידותיים עם השלטון – ובשאיפה גם עם בני העם הירדני.
תגובות:
במשרד הביטחון אמרו ל-JNS כי עשרות הקילומטרים הראשונים של המכשול הביטחוני בגבול ירדן, הם השלב הראשון בתוכנית רב-שנתית להקמת מכשול לאורך כל המרחב המזרחי. לדבריהם, זאת כחלק מאסטרטגיית משרד הביטחון שכוללת גם הוספת עשרות נקודות חדשות של גרעיני נח"ל, שנת שירות ומכינות חדשות, ושותפות עם כלל משרדי הממשלה לחיזוק המרחב בתחבורה, תעשייה, התיישבות, אנרגיה, חקלאות ועוד. “העבודות מתקדמות בקצב מהיר במספר אתרים במקביל ומשרד הביטחון פועל לסכם את התקציב למימוש השלבים הבאים”.
בדוברות המשטרה בחרו שלא להתייחס לנאמר בכתבה, והתעלמו מפניות חוזרות ונשנות של JNS בעניין.
