חסן נסראללה הנהיג את ארגון הטרור חיזבאללה במשך יותר משלושה עשורים (1992–2024). בתקופה זו הפך את הארגון מכוח גרילה מקומי לאחד מצבאות הטרור החזקים והמצוידים בעולם. בהכוונה איראנית הדוקה, בנה ארסנל של מאות אלפי רקטות, טילים מדויקים וכטב"מים, ומיצב את ארגון החיזבאללה ככלי מרכזי באסטרטגיה האזורית של טהרן.
נסראללה ידע לא רק לנתב את הארגון בזירות הלחימה והטרור, אלא גם לפעול בזירת התודעה והלוחמה הפסיכולוגית. בתחבולה עשה לו מלחמה עם כל נאום ובכל הופעה תקשורתית, כדי להשפיע ולזרוע פחד בציבור ובהנהגה בישראל ולייצר תחושת עליונות.
האירוע שעיצב את דמותו התרחש בספטמבר 1997, כשבנו הבכור האדי נהרג בקרב במארב של יחידת אגוז. נסראללה הפך את האובדן האישי לכלי פוליטי – מנהיג שמקריב את משפחתו כמו לוחמיו. בכך ביסס את מעמדו בארגון לקראת נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000.
מיד לאחר הנסיגה, נסראללה נשא בבינת ג’ביל את נאום “קורי העכביש” המפורסם, שבו טען כי ישראל חזקה מבחוץ אך שבירה מבפנים. הנאום הפך לאבן יסוד בתפיסת ההרתעה של חיזבאללה.
נסראללה החל מיד לבחון את ישראל. מספר חודשים בלבד לאחר הנסיגה מרצועת הביטחון, תקפו מחבלי חיזבאללה סיור של צה"ל בגזרת הר דב וחטפו שלושה חיילים: סמ"ר בנימין אברהם, סמ"ר עדי אביטן, וסמ"ר עומר סואעד, הי"ד. בשנים לאחר מכן ביצע חיזבאללה שורת ניסיונות נוספים לחטוף חיילים, עד לחטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב הי"ד ב-12 ביולי 2006 – אירוע שהוביל לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
טעות בחישוב
במלחמת לבנון השנייה (2006) איומיו קיבלו ביטוי מעשי. נסראללה הכריז בשידור חי על “הפתעות”, ושניות לאחר מכן טיל חוף-ים פגע באח"י חנית. אירוע זה גרם במשך שנים לתקשורת בישראל לעמוד דום ולשדר כל נאום שנשא נסראללה.
בישראל, המלחמה לא נחשבה מהמוצלחות. עם זאת, לאחר המלחמה, בראיון נדיר הודה נסראללה כי טעה בחישוב: “אילו ידענו שפעולת החטיפה תוביל למלחמה בהיקף הזה, לא היינו מבצעים אותה”. ולתפיסת המציאות הזו שלו, תהיינה השלכות קריטיות בעתיד.
למרות ההודאה, נסראללה המשיך להרחיב את האיומים. הוא דיבר על פגיעה במאגרי הגז ובתשתיות אסטרטגיות, ואף הבטיח “שידור חי של כיבוש הגליל”. במקביל, הוכיח את נאמנותו המוחלטת לאיראן כשהפנה את נשקו כלפי אזרחים ערבים, ושילב אלפי לוחמי חיזבאללה בדיכוי המרד בסוריה לצד משטר אסד.
ביטחון היתר הגיע לשיאו בקיץ 2023, כאשר חיזבאללה הקים אוהל חמוש בתוך שטח ישראל בהר דוב – פרובוקציה שנועדה להביך את ישראל, ושישראל בחרה לא לפרק בכוח כדי למנוע הסלמה.
התפנית הגיעה ב-8 באוקטובר 2023, למחרת טבח חמאס. נסראללה לא נרתם להצטרף לפלישה לישראל, אלא פתח ב"חזית תמיכה” מלבנון כדי לשתק את הצפון ולגרור את ישראל למלחמת התשה. ההערכה השגויה שלו הייתה שצה"ל יירתע ממערכה רחבה. המכה הקשה שספג במלחמת לבנון השנייה גרמה אצלו להיסוס, מה שנתן לישראל את ההזדמנות להיערך מחדש. ישראל פעלה במשך חודשים בזירה הלבנונית בשקט, בעודה מתכננת שורת מכות קשות בעתיד.
ב-17–18 בספטמבר 2024, במבצע הביפרים ומכשירי הקשר, אלפי מכשירים התפוצצו בו זמנית. המבצע שיתק את שרשרת הפיקוד ופצע אלפים מאנשי חיזבאללה. בנאומו האחרון, נסראללה הודה: “ספגנו מכה קשה וחסרת תקדים”.
שבוע לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2024, יצא לפועל מבצע “סדר חדש”. חיל האוויר תקף את המפקדה התת-קרקעית של חיזבאללה בלב הדאחייה. נסראללה חוסל במקום יחד עם בכירי הפיקוד של הארגון ומפקדים במשמרות המהפכה האיראניים. זה היה סוף של עשרות שנות הנהגה, וסוף של מודל פעולה שבנה במשך דור.
המשמעות האזורית
נסראללה היה הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של איראן בזירה הלבנונית-סורית. החיסול יצר חלל מנהיגותי שאיראן מתקשה למלא. המודל שבנה – שילוב של כוח צבאי, שליטה פוליטית וניהול פסיכולוגי – לא ניתן לשכפול מיידי. חיסולו וחיסול שדרת הפיקוד של הארגון פתחו את הדרך להפלת המשטר העלאווי בסוריה.
נסראללה היה השליט בפועל של לבנון. היעלמותו יצרה אפשרות לשינוי פנימי, אך גם סכנה של מאבקי ירושה בתוך חיזבאללה ובין הפלגים השיעים.
מבצע הביפרים והחיסול בדאחייה הציגו יכולת מודיעינית וטכנולוגית יוצאת דופן של ישראל. הם שברו את המיתוס של חיזבאללה כארגון חסין פגיעה. הם הראו ליריבים אזוריים שישראל מסוגלת לפגוע בלב מערכות הפיקוד שלהם. היא למעשה גדעה את מעמדו של הארגון בקרב יריביו.
נסראללה העריך שישראל תתמוטט תחת הלם הטבח. למעשה, ישראל נכנסה למערכה רב-זירתית והפכה את ההערכה שלו על פניה. החיסול שלו הוא חלק מהתהליך הזה – שינוי כללי המשחק.