בדצמבר 2017 עשה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את מה שקודמיו נמנעו מלעשות במשך שנים, והכיר בירושלים כבירתה של מדינת ישראל.
שבועות לאחר מכן, בינואר 2018, התייצב אבו מאזן בפני המועצה המרכזית הפלסטינית ברמאללה לנאום ארוך וזועם, שנישא על רקע ההכרזה האמריקנית. משפט אחד מתוכו זכה לכותרות בכל העולם הערבי. בהתייחסו לטראמפ אמר אבו מאזן בעסיסיות: “שייחרב ביתך, מתי סירבנו למשא ומתן?”
אבל האמירה העסיסית לא הייתה החלק החשוב באמת בנאום. בתוך דבריו חשף אבו מאזן את אחת מהנחות היסוד שעליהן נשענת התפיסה הלאומית הפלסטינית כבר דורות. לשיטתו, נוכחותו של העם היהודי בארץ ישראל איננה שיבה של עם למולדתו, אלא פעולה קולוניאליסטית אירופאית שנועדה לשתול באזור גורם זר ולגזול את אדמת ערביי הארץ.
וכך אמר אבו מאזן: "(מדינות אירופה) רצו להביא את היהודים מאירופה לכאן, כדי לשמור על האינטרסים של האירופים באזור. הם ביקשו מהולנד, שהיה לה הצי הגדול בעולם, להעביר את היהודים”. בהמשך תיאר את ישראל כ"מיזם קולוניאלי” שאינו קשור ליהדות.
חשוב לציין שזו איננה רק טענה היסטורית שגויה, אלא תפיסת עולם שלמה.
כאן כדי להישאר
במשך עשרות שנים נשענה התנועה הלאומית הפלסטינית על הנחת יסוד מרכזית: היהודים אינם בני המקום. הם הגיעו מאירופה, הם מנותקים מהקרקע, ואם יופעל עליהם מספיק לחץ, באמצעות טרור, מלחמה ומלחמת תודעה, בסופו של דבר הם יתעייפו, יישברו ויעזבו.
השיא האכזרי של תפיסה זו היה הטבח בשמחת תורה. יחיא סינוואר ביקש לא רק להרוג יהודים, אלא לערער את תחושת הביטחון ואת האמון של אזרחי ישראל במדינתם, בתקווה שהחברה הישראלית תתפורר מבפנים, ושישראלים יעדיפו לארוז מזוודות ולעזוב.
בפועל קרה בדיוק ההפך. עם ישראל יצא למלחמה על חייו ועל עתידו, ויכול היה לחמאס. גם ביהודה ושומרון התרחשה לנגד עינינו המשתאות, ולנגד עיניהם הכלות של ערביי האזור, מהפכה של ממש שאינה רק בשטח, אלא בראש ובראשונה מהפכה של אנשים.
ביהודה ושומרון קם דור חדש של יהודים מזן אחר, בנוסף לתושבי היישובים המבוססים, שחיים ומפתחים כיום את ההתיישבות: חוואים, חקלאים, רועי צאן ובני נוער שבחרו לחיות את חייהם מתוך חיבור עמוק לאדמת הארץ.
הם עובדים בקיץ הלוהט ובחורף הקפוא, מתמודדים עם הצתות, טרור וניסיונות פגיעה, ולמרות הכול ממשיכים לבנות, ללדת, לנטוע ולצאת למרעה. הם המשכה של הציונות ויותר מכול הם משדרים מסר פשוט וחד: אנחנו כאן כדי להישאר!
הזדמנות אסטרטגית
מי שבנה במשך שנים את תקוותיו על כך שהיהודים יישברו, מגלה מולו ציבור שאינו נרתע מקשיים, שאינו מוכן לוותר על אחיזתו בארץ, ושמוכן לחיות בתנאי שטח מורכבים מתוך תחושת שליחות עמוקה. זוהי כבר מציאות שמערערת את תפיסת העולם של הצד השני – וכשהיא מתערערת, אז גם התגובות משתנות.
בקרב ערביי יהודה ושומרון ניתן לזהות שתי מגמות:
מגמה אחת פועלת להגביר את ההסתה, החיכוך והטרור, מתוך רצון לשבור את רוח ההתיישבות. מול מגמה זו על מדינת ישראל לפעול בנחישות וללא פשרות. טרור חייב להיתקל בעוצמה, בהרתעה ובאכיפה אפקטיבית.
וישנה מגמה אחרת שעליה כמעט לא מדברים, ובמסגרתה רבים בצד הפלסטיני איבדו תקווה בכך שהמשך הסכסוך ישפר את עתידם. אלה מבקשים לעצמם ולמשפחתם עתיד אישי טוב יותר ומהרהרים ברצינות במעבר לחיים במדינה אחרת, אם תינתן להם הזדמנות אמיתית לעשות זאת.
בכך טמונה הזדמנות אסטרטגית למדינת ישראל. במשך שנים עסקנו בעיקר בניהול הסכסוך. הגיע הזמן להתחיל לעצב את המציאות.
זכות אנושית בסיסית
לצד המאבק הבלתי מתפשר בטרור, על ישראל לייצר מסלול שיסייע לכל מי שמעוניין בכך להגר מרצונו למדינה אחרת, באמצעות תמריצים, ליווי, שיתוף פעולה עם מדינות קולטות ומעטפת ממשלתית מקצועית.
הגירה מרצון איננה גירוש ואיננה כפייה. זוהי זכות אנושית בסיסית של כל פרט. במציאות של סכסוך הנמשך יותר ממאה שנים, חובה עלינו לפעול למימוש זכות זו.
לפני כשנה הוקמה מנהלת הגירה במשרד הביטחון לטובת עיסוק בהגירה מרצון של עזתים החוצה מרצועת עזה. מהלך זה מבטא שינוי מחשבתי, כאשר לראשונה מדינת ישראל רואה בהגירה מרצון כלי מדיניות לגיטימי. בשלב הבא עלינו להקים מסלול דומה גם עבור התושבים הערבים ביהודה ושומרון המבקשים להגר מרצונם.
מטרת המנהלת שהוקמה צריכה להיות ברורה וחדה – סיוע לכל מי שמעוניין לצאת מתחומי ארץ ישראל באופן המיטיבי והמהיר ביותר. המנהלת תקים ותנהל את מנגנוני הסיוע והליווי ותהפוך רעיון עקרוני למדיניות מיושמת בצורה אחראית וארוכת טווח. הרי מדינות גדולות אינן מסתפקות בתגובה לאירועים – הן מזהות מגמות, מנצלות הזדמנויות ומעצבות מציאות.
אנו ערב הכרעות פוליטיות משמעותיות. הציבור צריך לדרוש ממי שמבקשים את אמונו תשובות ברורות ביחס למדיניות ישראל בעזה וביהודה ושומרון. השאלה שעלינו לשאול את המועמדים איננה רק כיצד מנצחים את המלחמה הנוכחית, אלא איזו מציאות אנו מבקשים להשאיר לילדינו.
גורלנו בידינו
אסור לנו לקבל כגזירת גורל את האפשרות שבעוד עשר או עשרים שנה ילדינו יידרשו שוב להילחם ברחובות שג’אעיה או בסמטאות מחנה הפליטים בטול כרם.
אבו מאזן ביטא תפיסה שלפיה היהודים הם גוף זר שניתן יהיה בסופו של דבר להתיש ולהרחיק מן הארץ. התשובה לתפיסה הפלסטינית איננה רק נאום טוב, אלא שינויים במציאות ובשטח: התיישבות, חקלאות, אחיזה בקרקע, ומעל לכול יוזמה מדינית שעיקרה יישום מדיניות הגירה, שתכליתה דאגה לעם היושב בציון ועתיד ילדינו.
יש להתאים את התפיסה המדינית ולתרגם אותה לתפנית אסטרטגית שתבטיח את ביטחונה, עתידה וחוסנה הלאומי של מדינת ישראל לשנים רבות.