יש החלטות גרועות. ישנן החלטות מבישות. ויש את הענקת פרס נובל לשלום לשנת 2026 לנאווי פילאי .
הבחירה הזו אינה מפתיעה. ההיסטוריה של “פרס נובל לשלום” הוכיחה שוב ושוב כי שמו לא מעיד בדבר על ערכו המוסרי של הזוכים בו. אכן, לא מדובר בחריגה בנוף עבור הוועדה הנורווגית, אלא בדוגמה מקוממת במיוחד לדפוס מוכר: ממסד בינלאומי המעניק לעצמו טפיחה על השכם על “קידום השלום”, בעודו מתגמל דמויות שהרקורד שלהן הופך את המושג הזה לבדיחה.
פילאי, שעמדה בראש “ועדת החקירה של האו"ם” שהאשימה את ישראל בביצוע רצח עם בעזה, הפכה לסמל הסטנדרטים הכפולים המאפיינים את המערכת הבינלאומית. האישה שמרוממת כעת בשם השלום עמדה למעשה בראש מה שראוי לקרוא לו “אינקוויזיציה”, אשר מטרתה הייתה להטביע על המדינה היהודית כתם מגואל בדם, של עלילת דם. כמו קעקוע שלא ניתן להסיר.
למונח “רצח עם” יש הגדרה משפטית מוגדרת. היא כוללת דרישה להוכיח כוונה להשמיד – כולה או חלקה – של קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית. הטענה שהתנהלותה של ישראל קרובה בכלל לתיאור הזה היא מגוחכת, שהרי ישראל נקטה מאמצים כבירים כדי למנוע פגיעה באזרחים והציפה את עזה בסיוע הומניטרי.
רצח עם “לתפארת”
העובדות הן שחמאס המשיך לגנוב מזון ותרופות, שמנע מכל מי שלא נמנה עם בריוניו להיכנס למאות קילומטרים של מנהרות. אך הן מעולם לא עניינו את פילאי ואת שכמותה. הם גם לא ציינו מעולם שאוכלוסיית עזה גדלה בשלוש השנים האחרונות. “רצח עם” לתפארת.
על אף שדוח הוועדה בראשותה לא היה פסק דין שיפוטי, עוצמת ההאשמות שבו הייתה חד-משמעית. פילאי התגייסה בשמחה לקידום השקר למטרות זדוניות – מהלך שמשתלם לה כעת ובגדול.
זאת לחלוטין לא הפעם הראשונה שהוועדה שלה סייעה לתדלק את הקמפיין שנועד לצייר את ישראל כמדינת רשע חסרת תקדים. פילאי, לשעבר הנציבה העליונה של האו"ם לזכויות האדם (2008–2014), מונתה לתפקידה הנוכחי ב-2021. מועצת זכויות האדם של האו"ם הקימה אז את “ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית לשטחים הפלסטיניים הכבושים”, במטרה לרקוח דו"ח שנועד כולו להשמיץ את ישראל.
פילאי סיפקה את הסחורה לעמיתיה שונאי ישראל, כשהנפיקה מסמך רצוף שקרים על “פשעי” ישראל בעזה. ההאשמות הללו חיזקו נרטיב כוזב המציג את ישראל לא כמדינה הנלחמת בברברים סדיסטים – שאלפים מהם פרצו את הגבול ב-7 באוקטובר 2023 כדי לאנוס, להטיל מום ולטבוח ב-1,200 ישראלים חפים מפשע ולחטוף 251 אחרים – אלא כמדינה המבצעת פשעי מין.
כך שאין שום חדש בשפלות של ניסיונות האו"ם הבלתי פוסקים לעשות דמוניזציה לישראל, ולכן מינויה של פילאי לעמוד בראש הוועדה לא היה מפתיע.
היפוך בין טוב ורע
הדברים נכונים גם לגבי זכייתה בפרס שהפך זה מכבר לכלי להפגנת צדקנות שמאלנית. בצוואתו משנת 1895, המדען והאיש העסקים השוודי אלפרד נובל, ממציא הדינמיט, הוריש את מרבית הונו העצום להקמת פרסים בתחומי המדע, הספרות והשלום.
האחרון שבהם [פרס השלום] נועד לקרב בין עמים ולטפח אחווה בינלאומית. אולם ההיסטוריה שלו מאז חשפה שוב ושוב את התהום בין האידיאלים הללו לבין החלטותיה של ועדת הפרס. במקום לתגמל באופן עקבי תרומה אמיתית לשלום, הפרס הפך לבמה לאידאולוגיה גלובליסטית שלוקחת חלק בהיפוך היוצרות בין טוב לרע.
פילאי מגלמת את הריקבון המוסרי הזה. מעמדה החדש ככלת הפרס אינו אות כבוד, אלא אות קין.
על הכתם הזה מוסיפה העובדה שהזכייה שלה הוכרזה ב-9 באוקטובר, יומיים בלבד לאחר שישראל ציינה את יום השנה השלישי לזוועות הקשות ביותר שבוצעו נגד יהודים מאז השואה. העיתוי הזה רק מדגיש עוד יותר את הציניות והסילוף שבפרס – ובזוכה בו.