זה היה לילה גדול עבור הדמוקרטים, ולילה גרוע מאוד עבור נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, והמפלגה הרפובליקנית. אבל מבין ההריסות שהותיר “הגל הכחול”, שהפך את מאזן הכוחות גם בבית הנבחרים וגם בסנאט, חברי המפלגה הרפובליקנית הם לא המפסידים הגדולים היחידים.
תומכי הברית בין ארה"ב לישראל, ואלה המודאגים מגל האנטישמיות ששוטף את העולם בשלוש השנים האחרונות, צריכים להיות מודאגים באותה מידה מההשלכות של ניצחון הדמוקרטים בבחירות האמצע.
ההשלכות של חזרת הדמוקרטים לשלטון בקפיטול יכוונו בעיקר כלפי ממשל טראמפ, שיתקשה לשלוט ביעילות בשנתיים האחרונות לכהונתו. אבל, השליטה בקונגרס בידי מפלגה, הנשלטת כעת ברובה על ידי האגף השמאלי שלה, תשפיע באופן חמור גם על יחסי ארה"ב-ישראל, כמו גם על המאבק בשנאת יהודים.
יהודים בהכחשה
זה לא יהיה המסר שנשמע מרוב היהודים הדמוקרטים. הם יצביעו על סקרי היציאה מהקלפיות, המראים שהדמוקרטים זכו, כרגיל, בשני שליש מקולות היהודים. זאת על אף שעדיין איננו יודעים בוודאות אם זה היה נכון גם במדינות כמו מישיגן, שבה המועמד שלהם, ד"ר עבדול אל-סייד, הוא אנטישמי מוצהר.
הם יטענו גם שהנהגת המפלגה הדמוקרטית, הן בבית הנבחרים והן בסנאט, תישאר בידי דמויות מתונות יחסית, כמו מנהיג המיעוט בבית הנבחרים, האקים ג’פריס (דמוקרט מניו יורק), והסנאטור צ’אק שומר (דמוקרט מניו יורק) – שניהם מציגים את עצמם כתומכי ישראל.
אולם, במקרה של שומר, התנהלותו ארוכת השנים בתור “השומר” של ישראל בקונגרס לוותה במידה רבה בתמיכה בעמיתיו הדמוקרטים התוקפים את ממשלת ישראל והעומד בראשה. הם ניסו לשתק את מאמציה של ישראל להביס את חמאס, חיזבאללה ואיראן, ואף להמעיט בחומרת האיום של האנטישמיות.
אך כפי שראינו לאורך 2026, המתונים כבר אינם שולטים במפלגה הדמוקרטית, במיוחד בכל הנוגע לישראל.
כתוצאה מניצחונות בבחירות המקדימות ברחבי המדינה, הרכב הסיעות הדמוקרטיות הן בבית הנבחרים והן בסנאט השתנה באופן מהותי. פרוגרסיבים, כולל חברי “הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה” ובני בריתם מהשמאל, יאיישו כעת מושבים שבעבר היו בידי ליברלים מסורתיים.
הפרוגרסיבים שולטים
ה"סקוואד”, הקבוצה הקיצונית-שמאלית בקונגרס, תתרחב אחרי שכבר גדלה מאז שנבחרו ארבע חברותיה הראשונות ב-2018. אבל זה לא סוף הסיפור. התזוזה שמאלה מורגשת בכל רחבי המדינה על רקע בחירות אמצע הקדנציה, שבהן הדמוקרטים השיגו הישגים בכל רמות הממשל.
מה זה אומר?
במהלך הקמפיין, הנושא המרכזי של הדמוקרטים התמקד בעיקר בכלכלה. העלייה במחירי הדלק, כתוצאה מהסכסוך המתמשך עם איראן, פגעה בבוחרים ובבוחרות מכל שכבות האוכלוסייה. אך את עיקר הנטל חשים אותם בוחרים ממעמד הפועלים, שתמכו ברובם בטראמפ ובמפלגה הרפובליקנית ב-2024. נראה שהמעבר שלהם למפלגה הדמוקרטית חרג בהרבה מהתגובה השלילית הרגילה כלפי המפלגה השלטת, שנתיים לאחר שזכתה בנשיאות ובקונגרס.
חוסר שביעות הרצון מהמצב הכלכלי, כמו גם התחושה שטראמפ לא שיפר את חייהם של הבוחרים בשנתיים האחרונות, אולי סייעו לדמוקרטים לנצח בבחירות האמצע – אבל יהיו להם סדרי עדיפויות אחרים ברגע שיושבעו לתפקידם בינואר.
כפי שהוכיחו הבחירות המקדימות, שני הגורמים העיקריים שמניעים את פעילי המפלגה ומועמדיה קשורים רק באופן עקיף למה שאפשר להם לנצח. עקרונות היסוד של המפלגה הדמוקרטית ובסיס התמיכה שלה הם כעת התנגדות לאכיפת חוקי ההגירה ועוינות כלפי ישראל.
טראמפ שם למעשה קץ לזרם של מיליוני מהגרים בלתי חוקיים, שנכנסו לארצות הברית בתקופת ממשל ביידן. סביר להניח שהמצב יישאר כך גם עם קונגרס דמוקרטי. עם זאת, ניתן לצפות שהם ינסו להשתמש בשליטתם בקונגרס ובמימון הממשלתי, כדי להפסיק את גירושם של המהגרים הבלתי חוקיים.
ואין ספק שהעדיפות העליונה שלהם תהיה להתעמת עם טראמפ.
משמעות הדבר היא ניסיונות להדיח את הנשיא ואת חברי הקבינט שלו, שסביר שייכשלו. אך הדבר יכבול את ידי הממשל, כפי שקרה במהלך מאמצי הדמוקרטים לערער את מעמדו של טראמפ בשנתיים האחרונות של כהונתו הראשונה.
חשוב מכך, השליטה בוועדות הקונגרס תעניק להם את היכולת לפתוח בחקירות נגד כל משרד ממשלתי, כמו גם נגד בני משפחתו של הנשיא. עם זאת, בין שמהלכים אלה ישפיעו בצורה מוחשית על אלה שעל הכוונת ובין שלא, הם כן ישפיעו באופן מהותי על יכולתו של טראמפ לשלוט ביעילות או להשיג הישג כלשהו.
ישראל על המוקד
במקביל לכך, המספר הגדול של הדמוקרטים האנטי-ישראלים, שנבחרו על ידי מצביעים שקיבלו את השקרים בנוגע למלחמה בעזה, ינסו לנתק את היחסים עם ישראל.
דמוקרטים שנחשבו זמן רב ל"מתונים” או אפילו לפרו-ישראלים, אותתו במהלך השנה האחרונה שאי אפשר יותר לסמוך עליהם שיגבו את המדינה היהודית, הנתונה למתקפה מצד איראן ושלוחות הטרור שלה. הסיבה לכך היא שהם קוראים את הסקרים, המצביעים על כך שמי שמזהים עצמם כדמוקרטים הפנו עורף לישראל, כמו גם את תוצאות הבחירות המקדימות השולחות שמאלנים אנטי-ישראליים לוושינגטון.
במקום לנסות להתנגד לבסיס המפלגה שלהם ולמצוא את עצמם מחוץ לשלטון, דמויות כמו שומר הולכות עם הפרוגרסיבים.
במהלך הקמפיין, זה התבטא בתמיכה באנטישמי מוצהר כמו עבדול אל-סייד. הם חששו להפוך למטרה של שמאלנים זועמים. וכעת, כשהדמוקרט ממישיגן, בעל הקשרים לאחים המוסלמים, נראה מוכן להצטרף לשומר בסנאט בעוד שאחרים בעלי דעות דומות נכנסים לבית הנבחרים, אותה דינמיקה תפעל שוב.
אנחנו כבר יודעים שהדבר יוביל לצעדים שישנו באופן מהותי את הברית עם המדינה היהודית. משמעות הדבר תהיה סנקציות על ישראלים ביהודה ושומרון – מאמץ שיונע על ידי קבלת הנרטיב הכוזב אודות “אלימות המתנחלים”. גם הסיוע הצבאי לישראל יהיה על הכוונת של הדמוקרטים.
ייתכן שטראמפ חשב שיוכל למנוע מאמצים כאלה, כשהודיע השבוע כי הסיוע יופסק בהדרגה עד סוף השנה ויוחלף בשותפות המבוססת על מאמצים משותפים למחקר ופיתוח נשק.
בטווח הארוך, כפי שנתניהו אומר למעשה כבר עשרות שנים, זה בדיוק מה שישראל צריכה. צעד כזה יאפשר למדינה היהודית להיות פחות תלויה בארצות הברית ויוריד מהפרק טענה מרכזית שבה משתמשים מתנגדי ישראל.
האמת היא שכמעט כל הסכום הוצא בארצות הברית עצמה, והיווה חבילת סיוע ליצרני הנשק האמריקנים לא פחות מאשר לישראל. אמת נוספת היא שהסכום שהוצא על הסיוע לישראל מתגמד בהשוואה לסיוע שאירופה מקבלת, באמצעות השתתפותה של ארצות הברית בנאט"ו, שהוא חלק מתקציב הפנטגון ולא מכונה “סיוע”.
עם זאת, ביצוע שינוי כזה באופן פתאומי ולא הדרגתי, כפי שרצו הישראלים התומכים בו, ייצור עומס על צבא שכבר נמצא תחת לחץ כבד בתקופת מלחמה.
הנורמליזציה של האנטישמיות
יש דבר אחד שטראמפ ומי שיוביל בסופו של דבר את ממשלת ישראל הבאה צריכים להבין: הפרוגרסיבים האנטי-ישראלים לא באמת עסוקים בהפסקת הסיוע או בביקורת על נתניהו. מה שהם באמת רוצים הוא ניתוק היחסים עם ישראל לחלוטין.
קודם כל, הדבר יכלול ככל הנראה מאמצים לעצור את המעבר מסיוע לשותפות. אך ההשפעה של הרוב בקונגרס, העוין באופן גורף את ישראל, תחרוג מהדיון הנוכחי על חבילת הסיוע.
כבר שנים ברור שהדמוקרטים לא רק דחו כל רעיון של קונצנזוס דו-מפלגתי בנוגע לברית, אלא אף עברו תהליך של הפיכה למפלגה אנטי-ישראלית. אך תוצאות הבחירות של 2026 הולידו יותר מסתם רוב שאינו מעוניין לסייע למאמציה של ישראל להגן על עצמה. עם ניצחונותיהם של דמויות כמו אל-סייד ואחרים, שהפיצו את עלילת הדם שישראל מבצעת “רצח עם” בעזה וביקשו להחרים את הלובי הפרו-ישראלי איפא"ק, חרגנו הרבה מעבר לוויכוחים על סיוע צבאי.
זירה ציבורית, שבה האנטישמיות שהם מפיצים הופכת לנורמה, היא זירה שיכולה לשנות באופן מהותי את האופן שבו יהודים מתקשרים עם החברה. ההתמקדות של אל-סייד באיפא"ק, שהדהדה בקמפיינים אחרים ברחבי המדינה, השתמשה בסטריאוטיפים קלאסיים של שנאת יהודים. הדבר יקשה עוד יותר על הדמוקרטים הפרו-ישראלים, שמספרם הולך ופוחת, להישמע או להשפיע על המדיניות.
אבל הדבר ישפיע גם על הרפובליקנים.
רוב הרפובליקנים ממשיכים לתמוך בישראל ומתנגדים לאנטישמיות של השמאל, המונעת מהדוקטרינות הרעילות של השמאל בנושא גזע, כמו תיאוריית הגזע הביקורתית, אינטרסקציונליות וקולוניאליזם התיישבותי.
לא רק הקיצונים האנטישמיים מהימין הקיצוני, המושפעים מפודקאסטים כמו אלה של טאקר קרלסון וקנדיס אוונס, הם שיציינו את הסכסוך עם איראן כסיבה העיקרית לתבוסת המפלגה הרפובליקנית. היו סיבות נוספות לאסון הרפובליקני, כישלונו של טראמפ להסביר כראוי לעם האמריקני את החלטתו לצאת למלחמה. וגם, בחירת מועמדים גרועים בכמה מדינות, מכסים שפגעו בצרכנים, שערוריות שחיתות ואכזבה כללית מהממשל.
אך במקום להאשים את טראמפ על החלטתו הנכונה לצאת למלחמה נגד משטר אסלאמיסטי המהווה איום על אמריקה, יש מי שיטילו את האשמה על ישראל.
הדבר עלול לערער את ההתנגדות הרפובליקנית למאמצים של הדמוקרטים לפגוע במדינה היהודית. כמו כן, הדבר יקשה עליהם להצטרף למאמצים להדוף את גלי האנטישמיות העצומים המורגשים בכל מגזרי החברה – כולל האקדמיה, התרבות הפופולרית והאמנויות – כפי שניסה טראמפ לעשות.
המטוטלת מתנדנדת
אין דבר קבוע בפוליטיקה, והדמוקרטים שחוגגים עכשיו צריכים לזכור את זה. במאה ה-21, שתי המפלגות החליפו ביניהן את השליטה בקפיטול ובבית הלבן בתדירות הולכת וגוברת. אין לדעת כעת איזה צד יהיה בעמדה טובה יותר לנצח ב-2028. ככל שהדמוקרטים, המנצחים כרגע, יגזימו בהטרדתם את טראמפ ואף בצעדים שלהם נגד ישראל, כך יפחתו סיכוייהם לזכות בנשיאות. במיוחד אם יציבו כמועמד את אחד מהפרוגרסיבים הדומיננטיים יותר ויותר שירוצו בבחירות.
הדבר היחיד שבטוח הוא שמטוטלת הפוליטיקה האמריקנית מתנדנדת תמיד.
חלק מהליברלים היהודים, שנראים אטומים, אילמים ועיוורים לאופן שבו הם נדחקים לשוליים יחד עם שאר הקהילה, עשויים לנסות להכחיש זאת או להתמקד אך ורק בשנאתם כלפי טראמפ. אך אי אפשר להסתיר את העובדה שבחירות הביניים הנחיתו מכה הרסנית על תומכי ישראל והביאו ניצחון לאלה המבקשים למגר את המדינה היהודית.
עובדה זו תגביר עוד יותר את הצורך באנשים הגונים, רפובליקנים או דמוקרטים, יהודים או לא-יהודים, להכפיל את מאמציהם במאבק נגד שטף הגידופים האנטישמיים ההולך וגובר, שהשתרבב לחלקים נרחבים כל כך של השיח הציבורי.
ג’ונתן ס. טובין הוא העורך הראשי של JNS. עקבו אחריו: @jonathans_tobin.