במשך רוב ימיה של הממשלה הנוכחית, אומרים לישראלים שראש הממשלה שלהם עומד להרוס משהו. תחילה היו אלה המגעים לשחרור החטופים, שבהם כביכול חיבל כדי לשמור על הקואליציה שלו. אחר כך היו אלה הבחירות עצמן, שאותן יבטל או ידחה באמצעות מלחמה באיראן או הכרזת מצב חירום.
עכשיו, כשהבחירות מאחורינו, מזהירים אותנו לגבי היום שאחרי: תקיפה חדשה באיראן, שנועדה לטרפד את הקמת הקואליציה ולהכריח את יריביו להצטרף לממשלת מלחמה.
האזהרות מגיעות מעיתונאים, מפרשנים, מפוליטיקאים ומבכירים לשעבר במערכת הביטחון. אפילו מראש ממשלה לשעבר – אהוד ברק. המשותף לכל אותן אזהרות הוא המבנה שלהן: טענה על מניעיו הנסתרים כביכול של נתניהו בצירוף תחזית קודרת.
את ההפחדות התורניות אין דרך לבחון, עד שהן נכשלות. כשזה קורה, מגיעה האזהרה הבאה כאשר איש אינו טורח לספור את הפספוסים.
“הוא מחבל בעסקת החטופים”
הטענה החמורה ביותר הייתה שנתניהו מסכל שחרור חטופים וחטופות, כדי להציל את הקואליציה שלו. טענה זו נשמעה מפי פוליטיקאים, משפחות חטופים, עוזרים לשעבר ולעיתים גם בכירים במערכת הביטחון.
לפי דמיונם של מבקריו, הפסקת אש תפרק את ממשלת נתניהו, ובעקבות זאת הוא לא יוכל למנוע הרשעה במשפט השחיתות המתנהל נגדו. במילים אחרות, רק המשך המלחמה ישאיר אותו מחוץ לכלא. הטענה נשענה על הסקה לגבי מניעים. הסקה זו מעולם לא הוכחה במסמכים או בהקלטות, ונתניהו מכחיש אותה בעקביות.
התוצאה לא תאמה את התחזית הקודרת. כל 20 החטופים החיים וכל 28 החטופים המתים הוחזרו. האחרון שבהם, רן גואילי ז"ל, הושב בינואר 2026. הקואליציה שרדה את העסקה הסופית. מפלגתו של בן גביר עזבה את הממשלה במחאה וחזרה בתוך חודשיים. הממשלה לא רק שלא התפרקה, אלא שרדה עד היום האחרון שהחוק מאפשר.
ברט מקגרק, שניהל עבור ממשל ביידן את המשא ומתן על שחרור החטופים, פרסם כעת את גרסתו. הוא דוחה את הטענה שחמאס היה מוכן לשחרר את כולם בשלב מוקדם, אומר שחמאס קיבל בינואר 2025 תנאים שדחה בקיץ הקודם, וקובע שהטענה שישראל פשוט ויתרה על דרישותיה אינה נכונה. לדבריו, הלחץ על חמאס, ולא ויתורים ישראליים חד-צדדיים, הוא שהוביל לפריצת הדרך. בכירים אחרים לשעבר בממשל ביידן חולקים על חלקים מהגרסה הזו, אבל המעורב הקרוב ביותר אומר שהנרטיב המרכזי, “נתניהו חיבל בעסקה”, מעוות את מה שחמאס היה מוכן לקבל.
התנהלותו בפועל של ראש הממשלה נראית גם היא שונה ממה שהאזהרות ניבאו. הוא המשיך בלחץ צבאי עד שהחטוף האחרון חזר הביתה, קיבל עסקה שנאמר לו כי תעלה לו במחיר פוליטי, ובסופו של דבר מחזיק בכשני שלישים משטח עזה, כשפירוק חמאס מנשקו נותר התחייבות שטרם מומשה. אפשר לאשר או לשלול את הבחירות האלה, אבל אלה אינן הבחירות של אדם שיעשה כל דבר כדי להישאר בשלטון.
“הוא יבטל את הבחירות”
נתח הולך וגדל מהישראלים קנה את האזהרות החוזרות ונשנות, שלפיהן רה"מ ידחה את בחירות 2026 במסווה של מצב חירום לאומי.
בחודשים שלפני הבחירות, דווח כי הרמטכ"ל העלה בשיחות סגורות את החשש שחידוש הלחימה מול איראן עלול לכפות דחייה. יוסי ורטר מ"הארץ”, כדי לצטט אחד מרבים, טען כבר בחודש מאי שנתניהו זקוק למלחמה, ורצוי בכמה חזיתות, כדי לשרוד פוליטית.
בכירים מן השורה הראשונה הצטרפו לקולות. בקיץ אמר ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שהוא “לא שולל” משבר מפוברק ימים ספורים לפני ההצבעה, עם הכרזת מצב חירום ודחיית הבחירות בחצי שנה. הוא אמר שיש להדיח את נתניהו “במקלות ובאבנים” אם ינסה לחבל בבחירות, ובתחילת אוקטובר, ברק האשים את נתניהו בהכשרת הקרקע למלחמה שתדחה את ההצבעה. ובכל זאת, הבחירות התקיימו במועדן, ב-27 באוקטובר.
ברק גם הזהיר שנתניהו עלול להשיב על תוצאה לא משביעת רצון בטענות לזיוף. האזהרה הזו התממשה ברטוריקה אך לא במעשים: אחרי ההצבעה טען “הליכוד” כי בקלפיות במגזר הערבי “נגנבו” הבחירות, ונתניהו כינה את הדיווחים רעידת אדמה לדמוקרטיה הישראלית. אולם בדיקת ועדת הבחירות המרכזית לא מצאה אי-סדרים שיכלו להשפיע על התוצאה, והתוצאות אושרו.
החקירה הנפרדת של השב"כ עוסקת בחשד למימון זר, שנועד להגביר את ההצבעה במגזר הערבי, ולא בזיוף ישיר של קלפיות. הרטוריקה לא הפכה לגיוס מאורגן או לשיבוש עבודת הכנסת. פעולת הרחוב היחידה הייתה הפגנות קטנות של תומכים, כ-200 איש בעצרת אחת בתל אביב, ולא מצאתי דיווח לפיו נתניהו טען שהתוצאה האמיתית הייתה הפוכה.
האזהרות החדשות
מאז הבחירות ב-27 באוקטובר, חזרו האשמות דומות לגבי נתניהו:
• שהוא יתקוף באיראן אחרי ההצבעה, כדי ללחוץ על יריביו להצטרף לממשלת אחדות בימי מלחמה – תרחיש שהציג יו"ר “הדמוקרטים” יאיר גולן.
• שהוא לוחץ על טראמפ לתקוף באיראן עכשיו, משהסתיימו בחירות האמצע בארה"ב – דבר שסוכנות AP ייחסה לבכירים שונים.
• שהוא עשוי להסלים “תוך ימים”, כדי לשפר את סיכוייו להישאר בשלטון, כפי שנוסח בפרשנות שהתפרסמה בכלי תקשורת העוסק בענייני האיחוד האירופי.
• שכל עימות חדש ישמש לעיכוב או לסיכול הקמת ממשלה בלעדיו.
נכון לכתיבת שורות אלה, אף אחת מהן לא התגשמה.
על מי חובת ההוכחה?
השאלה אם עסקה מוקדמת יותר הייתה מצילה עוד חטופים היא שאלה לגיטימית שלא תוכח ולא תיסתר לעולם. השאלה אם תקיפה באיראן נבונה היא שאלה של מדיניות, שיש לדון בה לגופה ולא באמצעות ניחושים על מניעים סודיים.
אבל אחרי רקורד כזה, חובת ההוכחה מוטלת על מי שמעלה את ההאשמה. אם אתם אומרים לציבור שראש הממשלה זומם לחבל במשא ומתן ובדמוקרטיה, ובכל זאת החטופים חוזרים הביתה, הקואליציה מחזיקה והבחירות מתקיימות במועדן, אתם חבים לציבור יותר מן האזהרה הבאה. אם גם האזהרות שלאחר הבחירות ילכו באותו כיוון, הן ייכנסו לרשימה.