ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיע לבחירות מחר כשהוא נהנה מגוש פוליטי מגובש, אך ללא רוב מובטח. מרבית הסקרים צופים כי הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית והציונות הדתית–זהות יחצו את רף 61 המנדטים הדרושים להקמת ממשלה. רק הסקרים של ערוץ 14 מעניקים לקואליציה רוב עקבי מעל סף זה.
הדינמיקה המורכבת של המשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות, היא שתעצב במידה רבה את הרכבה של הממשלה הבאה. תוצאות הבחירות ישמשו רק כנקודת מוצא למאבק פוליטי שבו המנצחים לא ייקבעו אך ורק לפי מספר המנדטים של מפלגתם, וגם לא לפי מספר בעלי הברית שלהם, אלא בהתאם ליכולת לנווט בסבך של אינטרסים סותרים ויריבויות אישיות כדי לטוות ממשלה יציבה.
פרופ’ גדעון רהט, חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, צופה מאבק ממושך בין המפלגות היריבות, לאחר הבחירות. “זה ייקח זמן. יהיה משא ומתן מורכב מאוד, והבחירות הן רק השלב הראשון”, אמר ל-JNS.
רוב של 61 מנדטים היה מספק את המסלול הישיר ביותר להקמת ממשלה של מי מהמתמודדים. מאידך, מציאות שבה נתניהו לא משיג רוב כזה גם לא תביא בהכרח לסיום תפקידו.
בנייה מחדש של הקואליציה הטבעית
אך אפילו אם מה שקרוי “גוש נתניהו” יעשה את הבלתי יחאמן ויגיע ל-61 מנדטים, בניית הקואליציה הטבעית שלו תדרוש את פתרון המחלוקות בין שותפיו הנוכחיים. המכשול המיידי ביותר הוא סוגיית גיוס החרדים, שהביאה את ש"ס ויהדות התורה לפרוש מהקואליציה ביולי 2025.
שתי המפלגות התנו את השתתפותן בממשלה הבאה בחקיקה שתסדיר את הפטור משירות צבאי לבחורי הישיבות. ב-14 באוקטובר הצהיר יו"ר ש"ס, אריה דרעי: “לא תהיה בישראל ממשלה בתמיכת ש"ס או בהשתתפותה, אלא אם כן יוסדר מעמדם של תלמידי הישיבות”.
המכשול אינו טמון רק בהשגת הסכמה פוליטית. אף שהכנסת אישרה ביולי 2026 חוק יסוד המכיר בלימוד התורה כערך לאומי בסיסי, הוא לא קבע פטורים חדשים מגיוס. בית המשפט העליון הורה על אכיפת חובות הגיוס הקיימות, דבר המסבך את המאמצים לקבוע פטורים גורפים. נתניהו תומך בחקיקה חדשה, אך הודה כי קיימת אי-ודאות לגבי האפשרות לאשר אותה לפני הקמת הממשלה, ולכן תוכנה ומועד יישומה נותרו פתוחים. כל זה יקשה עליו מאוד להרכיב ממשלה.
שותפים אחרים מציבים דרישות נוספות. ראש מפלגת עוצמה יהודית, איתמר בן-גביר, הודיע כי ידרוש את תיק הביטחון לעצמו ואת תיק המשפטים לטלי גוטליב. אך נתניהו כבר דחה את דרישותיו של בן-גביר, ואמר: “אני חושב ששר הביטחון הבא צריך להיות מהליכוד”. בד בבד, רשימת הציונות הדתית, מקדמת סדר יום שאפתני בתחומי ההתיישבות ומערכת המשפט.
אך מפלגת זהות של משה פייגלין, שנמצאת על אותו פתק, מהווה מכשול פוטנציאלי נוסף.
פייגלין התחייב להמליץ לנשיא על נתניהו לראשות הממשלה ללא תנאים – על אף שטען כי היה עליו להתפטר בעקבות אירועי 7 באוקטובר 2023. עם זאת, פייגלין דרש את תיק הביטחון והבהיר כי ידרוש שינויים יסודיים במדיניות הממשלה, כולל גישה שונה בתכלית כלפי עזה וביטול מיידי של הסכמי אוסלו.
עם רוב דחוק, לנתניהו כמעט שלא יהיה מרחב תמרון מול אי-ההסכמות הפנימיות. פתרון המחלוקות הללו יהיה הכרחי לא רק לצורך הרכבת הקואליציה, אלא גם לשמירה על כושר המשילות שלה. כך שבשורה התחתונה, אפילו אם יקרה התרחיש הלא סביר של 61 מנדטים לגוש נתניהו, הדבר לא מבטיח שיעלה בידיו להקים ממשלה.
גיוס תגבורת
אם הגוש הימני-חרדי הבסיסי של נתניהו לא ישיג רוב, ההזדמנות הבאה שלו טמונה במפלגות הקטנות הפועלות מחוץ לשני המחנות המרכזיים. עם זאת, ספק אם יעברו ואם ניתן לגשר על הפערים בינן ובין יתר מרכיבי הקואליציה.
מפלגת עמך ישראל של עופר וינטר עשויה לספק מנדטים נוספים, אם תעבור את אחוז החסימה שעומד על 3.25%. וינטר התחייב בתחילה להמליץ על נתניהו לראשות הממשלה, אך העלה ספקות לגבי התחייבות זו ב-21 באוקטובר, והבהיר: “אני חלק מהמחנה הימני, ואני לא אומר כעת שאעבור לצד השני”.
אך דרישתו של וינטר לגיוס חרדים עלולה לסבך את המשא ומתן עם ש"ס ויהדות התורה. יתר על כן, מסע הלחץ הכבד שניהל נתניהו נגדו במהלך מערכת הבחירות עלול להקשות על משא ומתן קואליציוני ברמה האישית.
מקור תמיכה פוטנציאלי נוסף הוא מפלגת המילואימניקים-הכלכלית, בהנהגת יואז הנדל וירון זליכה, שאליהם חברה ד"ר עינת וילף. גם המפלגה הזו דורשת שירות צבאי או אזרחי לכולם, ומסרבת לשבת בממשלה לצד מפלגות חרדיות, שאותן וילף מכנה בעקביות “אנטי-ציוניות”.
עמדתם כלפי נתניהו עצמו פחות נחרצת: בעוד זליכה שלל את האפשרות לספק את הקול המכריע לקואליציה בראשותו, הנדל השאיר פתח לשיתוף פעולה עם הליכוד ללא קשר לזהות מנהיגו, והצהיר: “לא אשב עם המפלגות החרדיות. אם הליכוד לא יוכל להיפרד מהן, לא אשב עם הליכוד”.
אך כמובן, גם אם תושג תמיכתן של שתי המפלגות, הדבר מותנה בכך שהן בכלל יעברו את אחוז החסימה ובכך שיושג סיכום בסוגיית הגיוס.
פיצול האופוזיציה?
אם המפלגות הקטנות לא יספקו את הרוב הנדרש, נתניהו עשוי לנסות לגייס חברי כנסת מגוש האופוזיציה. עם היעדים הפוטנציאליים נמנים חברי כנסת ימניים מהמפלגות ביחד, ישר וישראל ביתנו. מהם, עשויים לחבור לנתניהו במיוחד אלה שיירתעו מהסתמכות על המפלגות הערביות או על מפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן לצורך הקמת ממשלה.
משא ומתן כזה עשוי להתנהל בכמה ערוצים: מפלגות שלמות עשויות לשנות את עמדתן ולהצטרף לנתניהו, בעוד שקבוצות קטנות יותר של חברי כנסת עשויות להתפלג מסיעותיהן בתמורה לתפקידי שרים או התחייבויות לקידום מדיניותם.
על פי החוק, פיצול סיעה דורש שלפחות שליש מחבריה יהיו חברים בקבוצה הפורשת, ובכל מקרה לא פחות משני חברי כנסת. ח"כים בודדים יכולים גם הם לחצות את הקווים, אך כאלה שיוגדרו רשמית כ"פורשים” (עריקים) יספגו מגבלות על מינוים לשרים ועל התמודדות ברשימות בחירות עתידיות.
מה לגבי סיעות שלימות? נפתלי בנט ממפלגת ביחד, גדי איזנקוט שעומד בראש ישר, יאיר גולן מהדמוקרטים ואביגדור ליברמן מישראל ביתנו – כולם דחו בפומבי את האפשרות לכהן בממשלה בראשות נתניהו. כך שגם הסיכויים לתרחיש כזה זעירים.
תרחיש אחד שמוזכר בחדרי חדרים שוב ושוב, הוא הסכמה מפתיעה של ליברמן לחבור לנתניהו עכשיו תמורת קבלת תפקיד ראש הממשלה ב-2028, כאשר נתניהו הופך לנשיא. כלומר, בשנה וחצי הקרובות “ישראל ביתנו” תומכת בממשלה, ותומכת במועמדותו של נתניהו לתפקיד נשיא המדינה. כאשר הנשיא הנוכחי, יצחק הרצוג, יסיים את תפקידו, ליברמן יהפוך לראש ממשלה ונתניהו לנשיא. אלא שסיכום כזה מחייב אמון בין ליברמן לנתניהו, וכזה אין בנמצא.
כללית, הסכם רוטציה על תפקיד ראש הממשלה עשוי לסייע בגישור על מאבקי המנהיגות. אלא שבנט, איזנקוט וליברמן דחו במפורש את האפשרות לכהן תחת נתניהו, גם במסגרת הסכם רוטציה. ב-21 באוקטובר חזר איזנקוט על עמדתו והצהיר: “אני מתחייב באופן חד-משמעי שלא לכהן תחת נתניהו במסגרת הסכם רוטציה. נקודה”.
בתנאים אלה, ד"ר גאיל טלשיר מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית שללה את האפשרות שדמויות מהאופוזיציה יחצו את הקווים. “מאוד לא סביר שמישהו מהאופוזיציה יצטרף לנתניהו”, אמרה ל-JNS. עם זאת, אפילו מספר מצומצם של עריקות עלול לשבש את התיאום בתוך האופוזיציה או לסייע לנתניהו להבטיח תמיכה בהצבעות נקודתיות בכנסת, גם מבלי להשיג רוב לקואליציה.
אך אם כל המאמצים האלה ייכשלו, נתניהו עלול למצוא את עצמו מתמודד מול כנסת בשליטת האופוזיציה, בעודו ממשיך לכהן כראש הממשלה.
העסקה הגדולה
אם ניסיון פיצול האופוזיציה ייכשל, ההזדמנות הנותרת של נתניהו להקים ממשלה יציבה עשויה להיות בממשלת אחדות רחבה יותר.
שר החינוך יואב קיש (הליכוד) תמך בגלוי בהרחבת ממשלה בראשות נתניהו והצהיר: “נעשה כל שביכולתנו כדי להרחיב את הקואליציה הזו, כדי לצרף אליה מפלגות נוספות מהצד השני”. דברים דומים אמר שר החוץ גדעון סער להסכת “טוב ליהודים” מבית JNS.
אך הסדר כזה מותנה גם הוא באמון לנתניהו וכזה אין. כמו כן, הוא עשוי לחייב את נתניהו להחליף את בן-גביר, סמוטריץ’ או המפלגות החרדיות, בסיעות אופוזיציה מהמרכז או מהימין, כלומר לשבור את הגוש. קשה לראותו עושה זאת.
מרטין שרמן הטיל ספק ביכולתה של ממשלת אחדות להחזיק מעמד, גם אם מנהיגיה יגיעו להסכמה. “אני לא חושב שזה בר-קיימא”, אמר, והצביע על התפרקות השותפות בזמן המלחמה בין נתניהו, גנץ ואיזנקוט, למרות הלחץ לשמור על שיתוף הפעולה.
חרם האופוזיציה על נתניהו פותח אפשרות נוספת: ממשלת אחדות בראשות חבר כנסת אחר מטעם הליכוד. ליברמן הצהיר בפומבי כי הליכוד ללא נתניהו הוא שותף קואליציוני פוטנציאלי, וגם איזנקוט השאיר אף הוא את הדלת הזו פתוחה. הסדר כזה יאפשר לליכוד לשמור על השפעה שלטונית משמעותית, אך ידרוש מחברי הכנסת שלו להסכים להחלפת נתניהו בתפקיד ראש הממשלה. זו כמובן תהיה רעידת אדמה, וגם הסיכוי לה זעיר.
המבוי הסתום
כישלון בהרכבת ממשלה בסוף התהליך יוביל באופן אוטומטי לבחירות נוספות, כפי שכבר קרה בשנת 2020.
מאידך, הנשיא הרצוג התחייב למנוע תרחיש כזה והצהיר: “אני באמת, באמת, אעשה כל שביכולתי כדי שלא יתקיימו בחירות חוזרות”. אך מה אם לא יצליח?
התוצאה עלולה להיות תרחיש שבו נתניהו נשאר בתפקיד ראש הממשלה, בעוד שיריביו שולטים בכנסת, מקדמים חקיקה ואולי אף קוראים לבחירות נוספות – וכל זאת מבלי להגיע להסכמה על הקמת ממשלה חלופית.