באופן שיישמע מפתיע, אחת ההחלטות הראשונות שהממשלה הבאה תתבקש לקבל היא כיצד לשלב את ישראל בחזית העולמית של ייצור “המינרלים הקריטיים”.
מגנזיום, פוספט, אשלג, נחושת, ליתיום, קובלט, ניקל, גרפיט, גליום וגרמניום, וגם יסודות נדירים רבים, הם חומרי גלם הכרחיים בכל מוצר שקיים היום. טלפונים ניידים, מכוניות חשמליות, מערכות ביטחוניות מתקדמות ותשתיות בינה מלאכותית – בכולם יש רכיבים מבוססי המינרלים הללו.
כלומר, למעט מוצרים טיפשים כמו שולחן מעץ או דלת מברזל, כל פריט הכולל שבבים נדרש להם. מאידך, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, ובטח עם הבינה המלאכותית, המינרלים הללו נעשים קריטיים עוד יותר.
אלא שיש בעיה. בשרשרת האספקה העולמית של המינרלים הקריטיים שולטת סין. 90 אחוז מהם עוברים דרכה, אם בכרייה ואם בניקוי, סינון ועיבוד – תהליכים יקרים, סבוכים ומזהמים.
אפשר לומר שאמריקה ובנותיה נרדמו בשמירה, ורק עם כניסת הממשל הנוכחי לתפקידו התעוררו והתחילו לעבוד. נכון, הצרה הזו לא ממש שלנו, אבל כמובילה טכנולוגית עולמית, וכבת ברית של ארה"ב, לישראל בהחלט יש אמירה בתחום.
וכך, בפברואר האחרון כינס בוושינגטון מזכיר המדינה האמריקני והיועץ לביטחון לאומי, מרקו רוביו, ועידה ראשונה מסוגה שנקראת בקיצור FORG (פורום למעורבות גאו-אסטרטגית במשאבים, או Forum on Resource Geostrategic Engagement). משלחות של 54 מדינות הקימו קבוצה בינלאומית שתנסה להתחרות בשליטה המוחלטת של סין על חומרים שכל העולם נזקק להם כמו חמצן.
את ישראל ייצג בוועידה שר החוץ, גדעון סער. עם שובו, במהירות די מפתיעה, הממשלה מינתה כבר באפריל צוות בין-משרדי ענק, שבחן כיצד יכולה ישראל להשתלב בפס הייצור העתידי של המערב של אותם מינרלים קריטיים.
הצוות, שכלל נציגים מהמל"ל, משרדי הביטחון, האוצר, החוץ, האנרגיה, המדע, רשות החדשנות, מטה ה-AI, גורמים פרטיים ועוד ועוד, גיבש דוח. כתיבתו, גם כן בזריזות, כבר הושלמה. המסמך ממליץ לממשלה לשלב את ישראל בלא פחות מאשר החזית העולמית של תהליכי ייצור המינרלים הנ"ל.
ישר לנקודה
על פניו הרעיון נשמע מוזר. הרי לישראל יש אשלג ומגנזיום בים המלח ופוספטים בנגב, אבל זהו בערך. כלומר, מה למדינתנו הקטנה ולביקוש העולמי העצום לחומרים הנדירים האלה? הם הרי לא מתחבאים באדמת ארץ ישראל.
התשובה, מתברר, היא שוב הראש היהודי. כלומר, פתרונות טכנולוגיים, שמזרזים, מייעלים ומפשטים את שרשרת התהליכים הארוכה והמסובכת, שמתחילה בכריית המינרל ומסתיימת בשילובו במוצר הסופי, יהא אשר יהא.
כך למשל, אחד הפטנטים שכבר פותחו בישראל הוא זיהוי המינרל המבוקש כבר בזמן שהמחפר עובד מתחת לאדמה. כלומר, בעבר נדרשו שבועות מרגע הוצאת החומר מהאדמה ועד שזוהה מעל פני הקרקע. הרעיון הישראלי הוא להצמיד חיישנים למחפר כך שתוך כדי העבודה יזוהה המינרל.
כלי אחר הוא פענוח צילומי לוויין, כדי לאתר מאגרים פוטנציאליים של המחצבים הנדירים. גם בהיבט זה וגם באחרים הישראלים יכולים להציע מיומנויות חדשניות. בנוסף, הראש הישראלי ידוע ככזה שמקצר תהליכים וחותך ישר לנקודה. גישה כזו בהחלט יכולה לסייע לרצון הדחוף של האמריקנים לפתח שרשרת אספקה חלופית לזו של סין.
בשבוע שעבר התקיים במשרד החוץ מפגש לקידום “התוכנית הלאומית למינרלים קריטיים”. מנכ"ל משרד החוץ, עדן בר טל, דיבר בכנס על ההזדמנות, שאגב יכולה לתרום לישראל גם בהיבטים המדיניים בארה"ב.
“גיבשנו עם כלל משרדי הממשלה הצעה לתוכנית לאומית, שתאפשר לישראל להפוך לשחקנית משמעותית במרוץ העולמי למינרלים קריטיים. המטרה שלנו היא להפוך את התלות במינרלים קריטיים להזדמנות, ולמנף את היתרונות הטכנולוגיים של ישראל ליצירת נכסים כלכליים ומדיניים ולחיזוק הביטחון הלאומי”.
ההחלטה המעשית על התנעת התוכנית הלאומית תמתין בכל מקרה לממשלה הבאה. במקרה החריג הזה הבחירות לא ישפיעו, שכן היא לא שנויה במחלוקת פוליטית.