כריסטיאן אמנפור תעזוב בקרוב את CNN, רשת החדשות שבה החלה את הקריירה שלה בשנת 1983. אמנפור סיקרה סכסוכים ברחבי העולם במשך יותר מ-30 שנה. מאז 2012, היא משמשת כמגישת החדשות הבינלאומית הבכירה של הרשת.
הדיווחים על עזיבתה של אמנפור צצו עוד ביוני. אך בניגוד למקרים אחרים שבהם מגישים מוערכים פורשים מתפקידם, לא התלוותה לעזיבה תחושת חגיגיות. במקום זאת, היא שימשה את אמנפור וחבריה בממסד העיתונאי כהזדמנות לשגר יריית אזהרה לעבר הבעלים החדש של CNN, המיליארדר דייוויד אליסון. החברה שבבעלותו, “פרמאונט סקיידאנס”, השלימה לאחרונה את רכישת חברת-האם של CNN, “וורנר בראדרס דיסקברי”.
תחת בעלות חדשה
אמנפור, שבילתה את חייה הבוגרים בהתחנחנות לסלבס עד שהפכה בעצמה לאחת כזו, מתנגדת לאליסון. לא מדובר רק בהתנשאות הטיפוסית שידוענים עשירים מפגינים כלפי אנשים עוד יותר עשירים, שהם נאלצים לעבוד עבורם. דייוויד אליסון הוא בנו של לארי אליסון, מייסד-שותף של “אורקל”, המדורג על ידי “פורבס” כאדם השמיני בעושרו בעולם, עם הון בשווי מוערך של 182 מיליארד דולר.
התנגדותה של אמנפור לאליסון נובעת מכך שהוא רואה בגופי תקשורת מסורתיים, כמו CNN, מודל גוסס המנותק מרוב הצופים. אחת הסיבות לכך היא ש-CNN, כמו מרבית כלי התקשורת במיינסטרים, מוּטה ללא תקנה ומציגה את החדשות מנקודת מבט ליברלית – עד כדי כך, שרק מעטים מאלה שאינם שותפים להטיה הפוליטית של הרשת עוד טורחים לצפות בה.
זו הסיבה שאליסון, שרכש את CBS בשנה שעברה, שכר את בארי וייס כדי לנסות להכניס מעט איזון לתוכניות החדשות והמוטות של הרשת. כצפוי, צוות CBS זעם על ניסיונותיה של וייס לעשות זאת – חלקם התפטרו, ואחרים, כמו מגיש התוכנית “60 דקות” סקוט פלי, פוטרו בעקבות עימותים עם וייס.
אמנפור מתחה ביקורת פומבית על וייס ועל ניסיונותיה לשנות את CBS. ברור לעין שאמנפור פורשת כי היא חוששת שב-CNN יצאו לפועל מהלכים דומים, שמטרתם “יישור קו אידאולוגי” – והיא לא רצתה לקחת בזה חלק. בהצהרתה על עזיבת הרשת, אמנפור הפצירה באלה שנשארים מאחור להתייצב מול אליסון ווייס ו"להיות נאמנים לאמת, ולא ניטרליים”.
דבריה לא היו תזכורת סתמית לחובתם של עיתונאים כלפי האמת. למעשה, הם דרכה להגן על גישה המתרחקת מאידאל העיתונות האובייקטיבית, שדורות קודמים שאפו אליו – גם אם דורות אלה נכשלו לא פעם במימוש האידאל הזה.
אמנפור, בת 68, ממוצא מעורב בריטי-איראני, גדלה בבריטניה והתחנכה בארצות הברית. כאחת מעיתונאיות הטלוויזיה המוערכות ביותר בדורה, היא הייתה חלק בלתי נפרד מהרשת עוד מתחילת שנות ה-90. מאז היא מילאה מגוון תפקידים בולטים, בהם כתבת בתוכנית “60 דקות” של CBS (בין השנים 1996–2005) ומנחת התוכנית “אמנפור ושות’” ב-PBS (משנת 2018 ועד היום). היא אף שימשה לתקופה קצרה (2010–2011) כמגישת תוכנית האקטואליה “This Week”, ששודרה בימי ראשון בבוקר ברשת ABC.
הטיה מושרשת
אמנפור אולי תופסת את עצמה כעיתונאית “עצמאית ללא חת” המסורה לעובדות, אך עבודתה מעולם לא שיקפה זאת. הראיה הבולטת ביותר לכך היא האופן שבו ניצלה את מעמדה הרם, כדי להטות את הדיווחים נגד מדינת ישראל, ולהציג אותה ואת אזרחיה כהתגלמות הרוע וכמי שתמיד אשמים.
המנהלים שלה ב-CNN ובגופי תקשורת נוספים לא רק העלימו עין מההטיה הזו, אלא עודדו אותה. למעשה, אם היא הפכה למודל לחיקוי עבור דור העיתונאים הצעיר, הרי זה כי הדיווח המוטה הפך לשיטה אצלה.
מאז שפרצה ככוכבת במלחמת המפרץ הראשונה ועד היום, אמנפור הפכה את עיוות המציאות לאומנות: היא תמיד דאגה שהדיווחים בשטח יתאימו לתפיסותיה המוקדמות לגבי מי הם “הטובים” שיש להלל, ומי הם “הרעים” שיש להוקיע. האופן שבו סיקרה את ישראל ואת מאבק ההישרדות שלה מול העולם הערבי והמוסלמי, הדגים זאת שוב ושוב.
התנצלויות חוזרות
רשימת הדוגמאות להטיה האנטי-ישראלית השערורייתית שלה ארוכה מדי, כדי למנות את כולן. מי שרוצים בכל זאת לצלול לארכיון הרשלנות העיתונאית שלה, מוזמנים לבקר בדף המוקדש לה באתר ארגון הפיקוח CAMERA, ולהתרשם מהאופן השיטתי שבו סילפה את האמת בכל הנוגע למדינה היהודית.
דוגמה בולטת לכך התרחשה באוקטובר 2023, כאשר אמרה בשידור כי החטופים הישראלים שעברו עינויים, אונס והרעבה “זוכים כנראה ליחס טוב יותר מזה של העזתי הממוצע”. זאת בעוד שחלק מהחטופים עברו התעללות קשה בדיוק על ידי אותם “עזתים ממוצעים”.
למרות שנאלצה לחזור בה מהשקר הזה בהמשך, הגישה הזו שיקפה את האופן שבו היא ועמיתיה בתקשורת הממסדית הפכו לצינור תעמולה של חמאס – הם מקבלים כעובדה כל טענה של ארגון הטרור, בעוד שלכל דיווח מישראל הם מתייחסים בספקנות עמוקה.
בשנת 2024 היא השוותה את המחבל מרוואן ברגותי, המרצה מאסרי עולם בגין מעשי רצח, לנלסון מנדלה – לא פחות ולא יותר. מנדלה נכלא בדרום אפריקה במשך 27 שנים עד לשחרורו ולבחירתו לנשיא השחור הראשון של המדינה.
המשחק המפוקפק שלה עם האמת ממש לא התחיל ב-7 באוקטובר.
שישה חודשים קודם לכן, במהלך חג הפסח, אמנפור הגדירה בתור “חילופי אש” פיגוע טרור ביהודה ושומרון, שבו נרצחו לאה (לוסי) די ובנותיה מאיה ורינה ז"ל במארב ירי בעודן נוסעות ברכב. היא אמנם התנצלה על כך בהמשך, אך “פליטות הפה” האלה (שאת רובן מעולם לא טרחה לתקן או להתנצל עליהן) חשפו שוב ושוב הטיה בוטה נגד יהודים.
שנים קודם לכן, עוררה אמנפור זעם מוצדק בקרב פרו-ישראלים בעקבות סדרת התעודה שלה ב-CNN משנת 2007: “לוחמי האל היהודים” (God’s Jewish Warriors). הסדרה הציגה את כלל התושבים היהודים ביהודה ושומרון, כמו גם את תומכיהם, כקנאים מטורפים. במקביל, היא התעלמה לחלוטין מהקיצוניות האסלאמית המאפיינת את הזרם המרכזי בחברה הפלסטינית, שמניעה אותה כבר מאה שנה לדחות כל ניסיון לפשרה.
אמנפור מעולם לא היססה להשחיר את תדמיתה של ישראל, וזלזלה לא פעם גם בעובדות ההיסטוריות של העם היהודי. בשנת 2020 היא אף הגדילה לעשות, כשהשוותה את הנשיא דונלד טראמפ לנאצים שביצעו את פוגרום “ליל הבדולח” בנובמבר 1938. תחת לחץ ציבורי כבד היא נאלצה להתנצל, אך בהמשך חזרה בה גם מההתנצלות הזו.
בכך, אמנפור הייתה חלוצה של תופעה שהפכה עם הזמן לנורמה בכלי תקשורת ליברליים כמו CNN או ה"ניו יורק טיימס”. אנו חיים בעידן שבו דור חדש של עיתונאים רואה כחובתו לקדם את אג’נדת ה"ווק” (Woke) שלו, ללא קשר לעובדות בשטח. במציאות שכזו, שאיפה לאובייקטיביות ודיווח על שני צדי המטבע נחשבים ל"ניטרליות” פסולה – אותה ניטרליות שאמנפור בזה לה כל כך.
זו בדיוק הסיבה שאמנפור חוששת כל כך מהמהלכים של וייס ואליסון, ושל גורמים דומים, המבקשים להחזיר את CNN או כל כלי תקשורת אחר למחוזות של עיתונות ישרה ומאוזנת.
“ווק” ועיתונות לא הולכים ביחד
וייס אינה אשת ימין. עם זאת, היא מתנגדת בתוקף לסטנדרט שנחשב כיום ל"עיתונות” בחדרי מערכת של כלי תקשורת, שבעבר זכו לאמונם של אמריקנים משני צדי המפה הפוליטית. ניסיונותיה לנקות את CBS מאקטיביזם פרוגרסיבי ומהזלזול בהגינות, כלומר להתמקד בדיווחי אמת, ממש לא פופולריים בקרב עובדי הרשת, שרובם המכריע משתייך לשמאל.
וייס נדחקה החוצה מה"ניו יורק טיימס” במהלך הפניקה המוסרית שהתעוררה בארה"ב סביב סוגיית הגזענות בקיץ 2020 (אירועי Black Lives Matter). אספסוף פרוגרסיבי בחדר החדשות אילץ אז את עורך מדור הדעות להתפטר. מה היה “פשעו”? פרסום מאמר דעה שמרני שלא היה לרוחם. וייס העידה כי ספגה התנכלויות קשות רק כי הייתה מזוהה בגלוי כיהודייה, ומשום שהייתה מוכנה להשמיע קול נגד אנטישמיות.
מאז שעזבה את ה’טיימס’, הקריירה שלה רק נסקה. היא ייסדה את “The Free Press” והפכה אותו למקור עצמאי מרכזי לחדשות ולדעות. העובדה שאליסון הביאה אותה כדי להוביל פרויקט שיקום ב-CBS, הפכה אותה לאויבת מושבעת בעיני הליברלים.
וייס סופגת אש מצד מבקרים משמאל בתוך הרשת ומחוצה לה כפעילת “MAGA”, רק כי היא מנסה להחזיר את הצוות לעסוק בדיווח מאוזן, במקום להשחיל את דעותיהם האישיות לכל כתבה וכותרת. היא קוראת להם לחקור ולסקר בנחישות את מחדלי השמאל, בדיוק כפי שהיו עושים מול אנשי ימין שהם מתנגדים להם אישית.
לכך בדיוק כל עיתונאי אמור לשאוף. אולם עבור אמנפור וחסידיה, הדבר מייצג “ניטרליות” שנואה, שמפריעה להם לקדם את הדרך הסובייקטיבית שבה הם רואים את האמת. הדבר בולט במיוחד מאז 7 באוקטובר 2023. עיוות העובדות השיטתי בדיווחים שלהם על המלחמה מול איראן ושלוחותיה, חמאס וחיזבאללה, שימש כמנוע מרכזי בגל שנאת היהודים ששוטף את העולם בשלוש השנים האחרונות.
נשאר רק לקוות שמאמציהם של וייס והבוס שלה יסמנו את תחילתו של שינוי מגמה, שבמסגרתו יידחה אקטיביזם פרוגרסיבי המתחזה לעיתונות. עם זאת, הם ניצבים בפני קרב מאסף קשה מול גילדה עיתונאית שעברה שטיפת מוח אידאולוגית עמוקה וטובלת ברעיונות הרעילים של תיאוריית הגזע הביקורתית, אינטרסקציונליות ו"קולוניאליזם התיישבותי” – בדיוק אותן תיאוריות שמתדלקות כיום את האנטישמיות המודרנית.
השבחים שעמיתיה של אמנפור, משמיצי ישראל והחוגים הליברליים מרעיפים על הקריירה שלה הם אולי רבים, אך המורשת שהיא מותירה אחריה אינה מורשת של אמת. להפך. זוהי תזכורת מדויקת לסיבה שבגללה רבים כל כך בציבור מפנים עורף לממסד התקשורתי, אחרי שמאסו בהטיה השיטתית שלו. תרבות ה"ווק” מנוגדת מהותית למוסד העיתונות; הסיקור המוטה שלה על ישראל תרם באופן פעיל לצונאמי של שנאה, סטיגמות ואף אלימות כלפי יהודים.
אך מה שהפך את אמנפור לבלתי נסבלת במיוחד הייתה העמדת הפנים שלה, כמי שמסורה לאידאלים עיתונאיים, בזמן שנהגה בהטיה בוטה ומחוצפת.
הפרסים הרבים ומעמד הסלבריטאית של אמנפור אולי הבטיחו שלא תצטרך לתת דין וחשבון לאורך כל הקריירה שלה. אך אם יש עוד סיכוי להציל את העיתונות, זה יתרחש אך ורק בזכות מאמציהם של מחוללי רפורמות עצמאיים באמת כמו וייס, שלא יירתעו מניקוי אורוות יסודי ב-CBS וב-CNN.