תארו לעצמכם שמדינת ישראל הייתה מחליטה להקים את מערך מחשבי העל הלאומי שלה – המוח שמריץ את המערכות הפיננסיות, המחקר ותשתיות המדינה – בצמוד לתחנת הכוח בחדרה. ועכשיו תארו לעצמכם שהשותפה שמממנת את הפרויקט הזה היא ממשלת קטאר. נשמע כמו תרחיש דמיוני? בבריטניה זו מציאות רשמית.
כתבה שפורסמה השבוע באתר Data Center Frontier חושפת את הסיפור המלא מאחורי אחת העסקאות המטרידות ביותר במערב. בצפון אנגליה ניצבת תחנת הכוח הענקית “דראקס” (Drax), שמספקת חשמל למיליוני בתים בבריטניה. השבוע הוכרז כי בשטח התחנה יוקם פרויקט אדיר של מרכזי בינה מלאכותית וחוות שרתים בהשקעה שעשויה להגיע ל-20 מיליארד ליש"ט (כמעט 100 מיליארד שקלים). ומי יושבת סביב השולחן כשותפה מרכזית שמזרימה את הכסף? חברת QAI, זרוע הבינה המלאכותית של ממשלת קטאר.
אסטרטגיה סדורה
כדי להבין למה זה צריך להדיר שינה מעיניו של כל אדם חופשי, צריך להכיר את שיטת הפעולה הקטארית. במשך עשרים שנה קטאר קנתה את “חלון הראווה” של לונדון: מלונות יוקרה, בתי כלבו מפורסמים ומגדלי משרדים. המערב משך בכתפיו ואמר לעצמו שמדובר בסך הכל בעסקאות נדל"ן תמימות.
אלא שעכשיו, קטאר מפסיקה להסתפק בוויטרינה, ועוברת להשתלט על חדר המכונות. בינה מלאכותית וחשמל של המאה ה-21 אינם עוד נכס מסחרי, אלא מערכת העצבים של המדינה המודרנית. בלי חשמל זמין ובלי כוח מחשוב עצמאי, למדינה מערבית אין כלכלה, אין מודיעין ואין ביטחון לאומי.
ההשתלטות הזו אינה אקראית, אלא יישום ישיר של אסטרטגיית ה"תמכין” (ההתבססות המוסדית) המתווה במסמכי היסוד של “האחים המוסלמים”. נסיכות קטאר מספקת את הגב הפיננסי והמדינתי שחסר לתנועה, ומתרגמת את הדוקטרינה לצעדים בשטח. המעבר מרכישת נדל"ן ותרבות אל שליטה ברשת החשמל ובמחשבי על של בינה מלאכותית הופך את ההון הזר מכלי מסחרי למנוף השפעה אסטרטגי על הריבונות הבריטית.
שיאי האבסורד
איך קורה שמעצמה גאה כמו בריטניה מוסרת נכס אסטרטגי שכזה לידי נסיכות הגז, שמממנת את חמאס ומפיצה אידאולוגיה אסלאמיסטית ברחבי אירופה? התשובה טמונה בשילוב של מחדל שלטוני וייאוש כלכלי.
רשת החשמל הבריטית מיושנת ופקוקה לחלוטין. לפי נתוני רשות האנרגיה הבריטית, חברות טכנולוגיה שרוצות להקים היום חוות שרתים בבריטניה תקועות בתור המתנה של שנים, רק כדי לקבל חיבור לשקע החשמל.
מתוך פאניקה שהמדינה תישאר מאחור במרוץ הטכנולוגי, ממשלת בריטניה המציאה פטנט חדש: “אמנת מרכזי הנתונים”. זהו מסלול VIP ממשלתי שמאפשר לעקוף את הפקק, לקצר הליכי תכנון ולקבל חשמל ישירות מתחנת הכוח. התנאי? להביא מיליארדים מהבית ולהבטיח יפה לשמור על “האינטרס הלאומי הבריטי”.
וכאן האבסורד מגיע לשיאו: שבועות ספורים בלבד לפני העסקה הנוכחית, ממשלת בריטניה דחתה תוכנית להקים באותו מקום בדיוק מיזם בינה מלאכותית מקומי, שבו הייתה שותפה אוניברסיטת יורק הבריטית. טענתה הייתה שהתוכנית “לא בשלה מספיק”.
האקדמיה המקומית נזרקה מהדלת, ומיד אחר כך נפרש השטיח האדום בפני המיליארדים של דוחה. וכדי להוסיף חטא על פשע, תחנת הכוח עצמה נהנית מסבסוד של מיליארדים מכיסו של משלם המיסים הבריטי. הציבור הבריטי מסבסד מכיסו את תחנת הכוח דרך חשבונות החשמל החודשיים, כדי שזו תוכל לספק חשמל פרטי לחוות השרתים של קטאר.
סיפור של ריבונות
הסיפור הזה אינו מתרחש בחלל ריק. מדינה שמוחקת את וינסטון צ’רצ’יל משטרות הכסף שלה כדי לא לפגוע ברגשות של אף אחד, ומלמדת את ילדיה להתבייש בהיסטוריה שלהם באמצעות רפורמות חינוכיות מתנצלות, שוכחת בסופו של דבר גם על מה היא אמורה להגן.
כשמוותרים על הזהות הלאומית, מוותרים מהר מאוד גם על הריבונות. בריטניה של 2026 לא נכבשת בטנקים וגם לא במטוסי קרב – היא פשוט מוכרת את הנכסים האסטרטגיים שלה נתח אחר נתח לגורם שתוכנית העבודה שלו ברורה: השלטת השריעה על העולם כולו.