אביגדור ליברמן מתגורר בנוקדים, יישוב במועצה האזורית גוש עציון. הוא עומד בראש מפלגה חילונית, “ישראל ביתנו”, שמתעמתת שוב ושוב עם גוש תומכי נתניהו. בבחירות האחרונות, מפלגתו קיבלה ביהודה ושומרון 1.9% מהקולות בלבד – כמעט התחתית. ובכל זאת, אם הסקרים יתממשו, ליברמן ומפלגתו יהיו כמעט כל הייצוג שיהיה לאזור הזה בגוש שמנגד לנתניהו.
הנתון הכולל דווקא מצביע על הכיוון ההפוך. בדיקת JNS מצאה כי 15 מתוך 120 חברי הכנסת הבאים צפויים להתגורר ביהודה ושומרון – 12.5% מהכנסת, לעומת היותם כ-5.2% מתושבי המדינה. ייצוג כפול ויותר. אלא שכמעט כל הייצוג מרוכז בצד אחד של המפה: 13 מתוך ה-15 שייכים למפלגות גוש נתניהו.
ייצוג (כמעט) ארצי
בשלוש המפלגות הגדולות שמחוץ לגוש נתניהו – “ישר” של גדי איזנקוט, “ביחד” בראשות נפתלי בנט, ו"הדמוקרטים” בהובלת יאיר גולן – אין אף מועמד במקום ריאלי שמתגורר ביהודה ושומרון.
הבדיקה כללה את חמישים המועמדים במקומות הריאליים בשלוש הרשימות, והתוצאות ברורות: איזנקוט מהרצליה, בנט מרעננה, גולן מראש העין, ומתחתיהם מועמדים מתל אביב, ירושלים, רעננה, חיפה, מושבים וקיבוצים – ואף לא יישוב אחד באזור יו"ש. מתן כהנא, שר לשעבר ומהדמויות המזוהות ביותר עם הציונות הדתית ברשימות האלה, מתגורר במושב בית גמליאל שליד גדרה.
שני הנציגים היחידים של האזור כולו הם מ"ישראל ביתנו": ליברמן, תושב נוקדים, ושרון שרעבי מאלפי מנשה.
הריכוז בולט גם במפה הפיזית. מקריית ארבע, שבה כ-7,500 תושבים, ומהיישוב היהודי בחברון הסמוך, שבו חיים כאלף איש, מגיעים שלושה מהנבחרים הצפויים: איתמר בן גביר מ"עוצמה יהודית” וצביקה מור מ"הציונות הדתית” הם שניהם מקריית ארבע, ואורית סטרוק מחברון. שלושה חברי כנסת מיישוב אחד וסביבתו הקרובה – יותר מכל מה שצפוי לצאת מחיפה, שממנה צפויים להיבחר שניים.
קינלי נדחק
בכנסת היוצאת, הגוש שמול נתניהו כולל שלושה נציגים מיהודה ושומרון. אחד מהם ליברמן, והשניים האחרים הם משה “קינלי” טור-פז מ"יש עתיד”, תושב כפר עציון, וזאב אלקין, אז מ"המחנה הממלכתי”, שמתגורר בכפר אלדד. לכנסת הבאה, כך נראה, אף אחד מהם לא יגיע. טור-פז שובץ ברשימת “ביחד” במקום ה-24, שאינו ריאלי בשום סקר. אלקין עבר אל “הליכוד”, ושם הוא במקום ה-32 ברשימה. מי שכן צפוי להיכנס לכנסת הוא שרון שרעבי מ"ישראל ביתנו”, תושב אלפי מנשה ואחיהם של אלי שרעבי שנחטף ב-7 באוקטובר ושוחרר, ושל יוסי שרעבי שנרצח בשבי.
כך יוצא ששני נציגי האזור היחידים בגוש זה, ליברמן ושרעבי, הם מאותה מפלגה.
לא תופעה חדשה
המצב הזה קיים לא מהיום. בכנסת ה-23 היו בגוש שמול נתניהו שלושה נציגים מהאזור, בכנסת ה-24 שלושה, ובכנסת היוצאת שלושה. בכנסות ה-21 וה-22, הקצרות, היה מיו"ש נציג אחד בלבד – שוב, ליברמן. אולם בגוש נתניהו המספר עלה בהתמדה: מארבעה לפחות בכנסת ה-21, דרך חמישה, שבעה ותשעה, ועד צפי ל-13 בכנסת הבאה.
גם ייצוג היתר הכולל אינו תופעה חדשה. “המכון הישראלי לדמוקרטיה” מצא כבר ב-2018 שחלקם של חברי הכנסת מהאזור עומד על פי שניים מחלקם באוכלוסייה – בדיוק כמו היום. מה שאינו סימטרי הוא היכן הם יושבים.
התוצאה היא שתי מפות שונות בתכלית. בגוש נתניהו, שלפי ממוצע הסקרים האחרונים עומד על כ-53 מנדטים, 13 מהנבחרים צפויים להתגורר ביהודה ושומרון – כמעט רבע מהגוש. מנגד, בגוש הנגדי, שהוא בגודל כמעט זהה, ישנם שניים בלבד – פחות מארבעה אחוזים.
ויש בנתון הזה הסתייגות נוספת. שני היישובים הגדולים ביותר ביהודה ושומרון הם מודיעין עילית (כ-90 אלף תושבים) וביתר עילית (כ-73 אלף תושבים), ושתיהן ערים חרדיות. לפי נתוני מועצת יש"ע, החרדים מהווים כ-36% מתושבי האזור, בדיוק כמו הדתיים-לאומיים.
אלא שמתוך 15 המועמדים הריאליים, רק אחד – יהודה וייספיש מ"יהדות התורה” – מגיע מעיר חרדית, ורוב האחרים מגיעים מיישובים אידאולוגיים קטנים בהרבה. במילים אחרות, מה שמכונה “ייצוג יהודה ושומרון” אינו בהכרח ייצוג של תושביה, אלא של תנועת ההתיישבות שבתוכה.
החלטות מרחוק
תוצאות האמת של בחירות תשפ"ג-2022 מראות שהמפלגות שמחוץ לגוש נתניהו קיבלו ביהודה ושומרון כ-26 אלף קולות, 13% מהמצביעים באזור. “יש עתיד” הובילה ביניהן עם 5.7%, ו"ישראל ביתנו” סגרה עם 1.9%. מנגד, מבחינת אותן מפלגות מדובר בכ-1.4% בלבד מכלל מצביעיהן בארץ – כך ששני נציגים מתוך 53 הם, במובן החשבונאי הצר, דווקא ייצוג עודף.
