פולין נקלעה בסוף השבוע למשבר חוקתי חריף, לאחר שהשופטת אנה קורווין-פיוטרובסקה הודיעה על השעיית נשיא בית המשפט החוקתי, בוגדן שוויינצ’קובסקי וסגנו ברטלומיי סוחנסקי.
השניים, מונו בתקופת הממשלה הקודמת בראשות מפלגת חוק וצדק (PiS). הם הואשמו בחסימת כניסתם לתפקיד של שופטים חדשים שנבחרו בפרלמנט.
ההחלטה הציתה עימות בין הממשלה הנוטה לשמאל ולאיחוד האירופי, לבין המחנה השמרני. כוחות משטרה הוצבו סביב בית המשפט בוורשה, מפגינים התעמתו עם השוטרים ושלושה בני אדם נעצרו.
בדרמה חריגה במיוחד, נשיא פולין קרול נברוצקי שמונה גם הוא על ידי השלטון הקודם, והיה בדרכו לביקור בסנגל, הורה למטוסו להסתובב באוויר ולשוב בחזרה לוורשה.
ראש הממשלה דונלד טוסק הצדיק את המהלך של השעיית נשיא בית המשפט החוקתי, “כחלק מהמאמץ להשבת שלטון החוק”. מנגד, ראש PiS, ירוסלב קצ’ינסקי, האשים את הממשלה בניסיון השתלטות בלתי חוקי על בית המשפט.
שורשי המשבר: שינויים במערכת המשפט
שורשי המשבר נעוצים בשנת 2015, עם עלייתה של PiS לשלטון. הממשלה, בהנהגת קצ’ינסקי, ביצעה שינויים נרחבים במערכת המשפט: היא שינתה את אופן בחירת חברי המועצה הלאומית לשפיטה, העבירה את בחירת נציגי השופטים בה לפרלמנט, הרחיבה את השפעת שר המשפטים על הליכים משמעתיים נגד שופטים והקימה בבית המשפט העליון ערכאת משמעת חדשה.
במקביל, היא שינתה את הרכב בית המשפט החוקתי ומינתה שופטים המזוהים עם המחנה השמרני. אחד הצעדים השנויים ביותר במחלוקת היה מינוי שלושה שופטים למושבים שכבר אוישו כדין בידי הפרלמנט הקודם.
עימות עם האיחוד האירופי
המהלכים עוררו עימות חסר תקדים עם האיחוד האירופי. בדצמבר 2017 הפעילה הנציבות האירופית לראשונה את סעיף 7(1) לאמנת האיחוד נגד פולין, בעקבות החשש לפגיעה חמורה בשלטון החוק ובעצמאות מערכת המשפט.
באותה תקופה כיהן דונלד טוסק כנשיא המועצה האירופית, תפקיד שבו החזיק בשנים 2014–2019. במקביל להליך המשפטי והמדיני, האיחוד הפעיל לחץ כלכלי כבד על ורשה, באמצעות עיכוב והקפאת העברת כספים אירופיים בהיקפים של עשרות ומאות מיליארדי אירו. מבחינת ממשלת PiS, מדובר היה בשימוש בכוחה הכלכלי של בריסל כדי לכפות על פולין שינויי מדיניות פנימיים.
האירוניה הפוליטית בולטת: טוסק, שהתנגד לממשלת PiS והיה דמות מרכזית במערכת הפוליטית האירופית בעת פתיחת ההליך נגדה, חזר לראשות ממשלת פולין ב-2023 והתחייב לתקן את מערכת המשפט.
בפברואר 2024 הודיעה הנציבות האירופית על פתיחת הדרך להעברת עד 137 מיליארד אירו לפולין, בעקבות התחייבויות הממשלה החדשה לרפורמות. במאי אותה שנה נסגר הליך סעיף 7.
מבנה בית המשפט והתפתחות המשבר
בית המשפט החוקתי בפולין מורכב, על פי החוקה, מ-15 שופטים, הנבחרים בידי הפרלמנט לתקופת כהונה אחת של תשע שנים. הנשיא ממנה את נשיא בית המשפט ואת סגנו מתוך מועמדים שמציגים השופטים.
לאחר חילופי השלטון החלה ממשלת טוסק לאייש מושבים שהתפנו בעקבות סיום כהונות ופרישות. הפרלמנט בחר שופטים חדשים, אך הנשיא נברוצקי סירב להשביע חלק מהם, ונשיא בית המשפט סירב להכיר במעמדם.
ב-30 באוקטובר הגיעה המחלוקת לשיא: קורווין-פיוטרובסקה הודיעה על השעיית שוויינצ’קובסקי וסוחנסקי לתקופה של חודש. אולם חוקיות ההחלטה מוטלת בספק. לא מדובר בהליך הדחה חוקתי מוסדר, אלא בהשעיה זמנית המבוססת על פרשנות משפטית שנויה במחלוקת. הנהלת בית המשפט דוחה את סמכותה של השופטת ואת חוקיות המהלך, ומצדה טוענת הממשלה כי מדובר בצעד הכרחי להחזרת תפקודו התקין של המוסד.
גבולות כוח מערכת המשפט
המשבר בפולין מצטרף לוויכוח רחב המתנהל בדמוקרטיות בעולם על גבולות הכוח של מערכת המשפט מול רצון הבוחר.
בהונגריה, ראש הממשלה החדש, פטר מדיאר, שהגיע לשלטון לאחר שהביס את ויקטור אורבן, פועל במהירות לפירוק מוקדי הכוח שהותירה הממשלה הקודמת: הוא העביר תיקונים חוקתיים שאפשרו את סיום כהונתו של הנשיא תמאש שויוק, קידם שינויים בהרכב בית המשפט החוקתי ופעל להחלפת בעלי תפקידים המזוהים עם השלטון הקודם. המהלכים עוררו ביקורת על השימוש ברוב פרלמנטרי לשינוי מוסדות המדינה.
גם בישראל התנהל בשנים האחרונות מאבק חריף סביב הרפורמה המשפטית, סמכויות בג"ץ והוועדה לבחירת שופטים.
בשלוש המדינות עולה אותה שאלה עקרונית: האם שלטון שנבחר בבחירות רשאי לשנות את מוסדות המשפט שהותירה הממשלה הקודמת, או שמא קיימים גבולות חוקתיים שאסור לו לחצות גם כשהוא נהנה מרוב פוליטי?
המתרחש בפולין ממחיש עד כמה קשה לשרטט את הגבול הזה ועד כמה המאבק על מערכת המשפט הוא למעשה מאבק על אופייה של הדמוקרטיה עצמה.
