מינויה של פאטמה א-זהראא אל-מנסורי לראש ממשלת מרוקו הוא אירוע היסטורי. לראשונה בתולדות הממלכה אישה תמלא את התפקיד. עבורי, הידיעה על הבחירה בה בידי המלך נשאה גם משמעות אישית, משום שזכיתי לפגוש אותה במרקש. ראיתי אז מקרוב, ולו לזמן קצר, את יחסה המיוחד למורשת היהודית של מרוקו.
בעקבות רעידת האדמה הקשה שפקדה את מרוקו בספטמבר 2023, הקשר שלי למרקש קיבל משמעות עמוקה. באותה שבת לפני ארבע שנים, שהיתי בריאד בלב המלאח היהודי של מרקש. הריאד שבו הייתי נפגע ונהרס ברעידה, ואני חוויתי מקרוב את רגעי החרדה, ההרס והכאב. כבר למחרת יצאתי ממרוקו בדרכי לפגישות בוושינגטון. שם סיפרתי לבני שיחי על מה שראיתי ועל החיבור העמוק שחשתי באותם ימים בין גורלה של מרוקו לבין הסיפור היהודי שלה. הדברים אף מצאו את דרכם לעיתונות.
מעבר ל"דו-קיום”
כשנה לאחר מכן, שבתי למרוקו במסגרת משלחת ישראלית. כאשר הגענו למרקש, נמסר לי כי ראשת העיר, פאטמה א-זהראא אל־מנסורי, מבקשת להיפגש עימי. הגעתי ללשכתה, ושם קיימנו שיחה נעימה ופתוחה שנמשכה כחצי שעה.
מה שהרשים אותי במיוחד היה הידע האישי והבלתי אמצעי שלה על יהודי מרקש. היא לא הסתפקה באמירות כלליות על “דו-קיום” או על “המורשת היהודית” של מרוקו. אל-מנסורי ידעה לנקוב בשמותיהם של ראשי הקהילה, סיפרה על ביקוריה בבתי הכנסת ועל קשריה עם אנשי הקהילה. היא גם תיארה את מעורבותה בסיוע לשיקום המלאח ובתי הכנסת שנפגעו.
מבחינתי, כמי שחוקר שנים רבות את יהדות מרוקו וכמי שחווה בעצמו את רעידת האדמה בתוך המלאח, הייתה זו שיחה בעלת משמעות מיוחדת.
אלא שבדיעבד התברר לי שישנו חיבור נוסף ומפתיע.
קרבה דתית ואנושית
לפני כשנה השתתפתי בטנג’ר בכנס בין-דתי בהשתתפות אנשי דת מרחבי העולם. מארח הכנס היה מר נביל בראכה (Nabil Baraka) – דמות מרכזית בעולם הסופי במרוקו ומייסד פורום ELI Morocco.
נביל פועל במשך שנים לקידום השיח בין יהודים למוסלמים וגם לחיבור בין אנשי עסקים מישראל וממרוקו. פעילותו נבעה מתפיסה שלפיה הקשר האברהמי לא צריך להישאר תחום רק בעולם ההצהרות והטקסים, אלא יכול להפוך לתשתית של שיתוף פעולה ממשית בין בני אדם.
במהלך ביקורי בטנג’ר, עליתי עם בראכה ועם יתר משתתפי הכנס לזיארה, לקבר מייסד השושלת הרוחנית שלו מן המאה התשיעית. לבקשתו ערכתי במקום תפילת אשכבה יהודית מיוחדת, בנוסח שהותאם לכבודו של נפטר מוסלמי. עבורי, היה בכך רגע יוצא דופן של קרבה דתית ואנושית. הסיבה, בין היתר, היא ששנה קודם לכן נשאתי תפילה דומה במוזוליאום ברבאט, לזכרו של המלך מוחמד החמישי, שהעם היהודי זוכר את יחסו החם ליהודי מרוקו.
ומדוע אני מספר על נביל בראכה? כי נביל הוא בעלה של ראש הממשלה החדשה של מרוקו, פאטמה א-זהראא אל-מנסורי.
העובדה הזו מעניקה למפגש שהיה לי אתה ממד נוסף. אין בה כשלעצמה הוכחה ניצחת לעמדה מדינית מסוימת כלפי ישראל. אך הגישה של בעלה מצטרפת להיכרות האישית שלה עם היהדות ועם היהודים, ושלי איתה, עם בעלה ועם סביבתה. הדבר ממחיש עד כמה המורשת היהודית והשיח היהודי-מוסלמי נוכחים גם בחוגים הקרובים להנהגה המרוקאית החדשה.
פרק היסטורי חדש
בעיניי, זהו אולי סודו של הקשר המיוחד בין יהודים למרוקו – הוא איננו מתחיל בהסכמים מדיניים ולא מסתיים בהם. שורשיו נטועים בזיכרון, במסורת, בקברי צדיקים, בבתי הכנסת של המלאח, ביחסים שבין רבנים למוסלמים ובמפגשים אנושיים שאינם זקוקים למצלמות.
עתה, כאשר פאטמה א-זהראא אל-מנסורי פותחת פרק היסטורי חדש בחייה של מרוקו, אני נזכר באותה שיחה בלשכתה במרקש. כולי תקווה שהחיבור העתיק בין מרוקו לבין העם היהודי ימשיך להיות גם גשר לעתיד.