בצוק העתים, הכמיהה לביטחון מובילה את הציבור במקרים רבים להסתמך על דרגות גם בעולם הפוליטי. אלא שבעוד הצבא זקוק לקצונה טובה ואיכותית, אין זה בהכרח המקרה במנהיגות אזרחית. יוצא מן הכלל דוד בן גוריון, שהיה דוגמה היברידית נדירה של מנהיג ביטחוני, שצלח את המעבר להנהגה אזרחית מבלי להתרסק.
בארה"ב מתגאים בגנרל דווייט “אייק” אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות הברית במלחמת העולם השנייה, שלימים הפך לנשיא. הוא פיקד, בין היתר, על הפלישה לאירופה שהחלה את תבוסת מדינות הציר, והפך לנשיא מוערך ומוצלח גם אזרחית.
המעבר של אייזנהאואר לפוליטיקה נעשה בניגוד לרצונו, אך כהיענות לבקשת הציבור. הוא הביא לרפובליקנים ניצחון ראשון על הדמוקרטים לאחר שנים רבות. בכהונתו הגיע להישגים כבירים, הן במדיניות החוץ והן במדיניות הפנים. הוא עשה זאת ללא הצטיינות רטורית יתרה, אלא עם מחשבה בהירה, אומץ ונחישות.
הדומה והשונה
למרות ההשוואה המתבקשת, ולנוכח מצעד איוולת הקונספציה שמאפיין את המטכ"ל הישראלי לדורותיו, נשאלת השאלה: האם גדי איזנקוט, רונן מנליס וחברי הכוורת האחרים שלו, שאבו השראה להרצתו לראשות הממשלה מהקריירה המזהירה של אייק?
ספק. למרות הנקודות המשיקות במסלול חייהם, דווקא ההבדלים ביניהם מוכיחים את כישלון המעבר לפוליטיקה של גנרל איזנקוט, לעומת זה של גנרל אייזנהאואר.
אייק נחשב לגיבור שהציל את העולם החופשי ואת ארה"ב שלאחר המלחמה. מנגד, איזנקוט סובל מחוסר הערכה מוצדק ליכולותיו הרטוריות והביצועיות כאחד, לכישוריו ולמידת התמצאותו במציאות המורכבת של המזרח התיכון.
לחובתו של איזנקוט כמצביא נזקפת תוכנית ‘תר"ש גדעון’ לרפורמה בצבא, שהוביל בשנים 2016–2020. התוכנית שנויה במחלוקת עד היום, בגלל השלכותיה על מוכנות הצבא וכשירותו הלוגיסטית והטכנולוגית, וכי כללה קיצוץ בכוח אדם. איזנקוט מכחיש זאת וטוען שההפך הוא הנכון, אולם הצהיר בשנת 2018: “הקטנו את סדר הכוחות של המילואים ב-120 אלף אנשים”.
זאת ועוד, בשים לב לביקורת שנמתחה בדוח מיוחד של ועדת חוץ וביטחון מ-2017, לא בטוח שאיזנקוט מודע להבדל בינו כאיש צבא למנהיג אזרחי: “‘התר"ש’ עוצבה ‘מלמטה למעלה’ ע"י צה"ל ובתוכו, ללא תפיסת ביטחון לאומי כתובה, וברובו של התהליך, אם לא בכולו, גם ללא הנחיה מוקדמת של ממש מצד הדרג המדיני, או יכולת השפעה של המטה לביטחון לאומי (מל"ל)”.
ההשלכות נוגעות גם במחדל 7 באוקטובר, כי “בהיעדר ההלימה המתחייבת, בין הנחיות דרג מדיני, לבין תכניות אופרטיביות ובניין הכוח הנדרש מהן, עלולים לחזור כשלים מהמערכות הקודמות, הן בהיבט של מחסור במסה קריטית של יכולות אמיתיות, והן בדרישה מהצבא לפעול בהיגיון אחר מזה שנבנה והוכן עבורו”.
בעוד הצלחתו הצבאית של אייזנהאואר נשענת על עשייה אמיצה ועמוד שדרה כנגד לחצים, איזנקוט לוקה בעמוד שדרה גמיש ביותר ובחוסר הלימה מובהק בין הצהרותיו וראיונותיו לתקשורת בשנות המלחמה, לבין הפעולות שנקט בשטח. איזנקוט טוען שהפרסומים נגדו על התנגדותו לפעולות במלחמת חרבות ברזל אינם נכונים, ויוכיחו זאת הפרוטוקולים – אבל אם כך, מדוע נטש את הקבינט?
אם נכון שעל פי פרסומים פשוט לא עמד בלחץ פוליטי פנימי של תומכיו מקפלן ומשמאל, המשמעות היא אחת: כמנהיג אזרחי אין לו היושרה והנכונות לגבות ולקבל החלטות צודקות ונכונות, כדי להוביל מלחמה בשדה הקרב – גם כמדינאי.
מוטל בספק
הוא מתחייב לחסל את ארגון הטרור חמאס “תוך 18 חודשים”. אך לא ברור איך יעבור רמטכ"ל ההכלה שהתנגד להפצצת מפקדת חמאס בבניין אזרחי לגישה התקפית מתבקשת כראש ממשלה, או לתגובה עוצמתית בכלל לירי רקטות. תוכניתו לשלוח 20,000 עזתים לאימונים במצרים, כשאפילו ברש"פ אנחנו חוששים מהיפוך קנים, מהממת באיוולתה.
אסטרטגית ומדינית הוא אינו מסוגל להבין את המורכבות והשינוי הטקטוני מעבר לצרוּת המשקפת הצבאית, וכיצד לנצל הישג צבאי בלבנון לניהול מו"מ רגיש והיסטורי עם ארץ הארזים. הוא הרי הציע לסגת מלבנון לאחר הצלחת מבצע הביפרים, ובכך להחמיץ הזדמנות מדינית, שלא לדבר על הפקרת הצפון מבלי לסיים את העבודה.
הנכונות של איזנקוט לבצע מהלכים אנטי-דמוקרטיים ולקדם חוקים שנויים במחלוקת בין מערכות בחירות, במקרה שלא ישיג רוב של 61, לא רק ממצבת אותו במחנה השמאל האנטי-דמוקרטי, אלא גם מטילה ספק בטיב ההנהגה שלו לאחר עידן נתניהו - אם תהיה כזו.
בתקופה שבה רק המעז לבצע הוא המנצח, מי שמציג עצמו כמנהיג אבל אינו מוכן לנהל מלחמה רבת חזיתות על כל ההשלכות שלה מבפנים ומבחוץ; מי שאין לו אומץ להודות בכך שרוב התנהלותו הפוליטית בחמש השנים האחרונות הייתה מטעמי רל"ב ולא מטעמים ענייניים; מי שאינו מודה שמערכת המשפט שלאחר הפוטש של אהרן ברק עיקרה את האחריות והתוכן של נבחרי הציבור ויש לשקמה – אינו ראוי לשבת על כס ראש הממשלה, ואולי אף לשבת בכנסת בכלל.