שעות לפני פתיחת הקלפיות, ישנם רבים שעדיין לא החליטו באיזו מפלגה לתמוך. אחרי ארבע שנים סוערות, קטסטרופה שלא הייתה כמותה והישגים ביטחוניים שומטי לסת, הבלבול הוא אך טבעי.
אז מה עושים?
לעניות דעתי יש מספר פרמטרים שאמורים לקרב את המתלבטים לתוצאה כלשהי. אשתף את הקוראים במחשבותיי. הן כמובן לא יותר מהצעה בדרך לפתרון הפלונטר:
אחריות – בחברה מתוקנת, נטילת אחריות לכישלון היא מעשה הכרחי, שכן משמעותה הבנת הטעות. כמו שחזרה בתשובה מתחילה בהכרה בחטא, וכמו שמפקד כיתה בגולני אחראי לגורל חייליו, כך הנהגת המדינה אחראית לביטחון תושביה. וברור שהביטחון לא נשמר. יש דעות שונות על מי מוטלת האחריות לטבח ובאיזו מידה, אך התשובות לשאלות האלה הן פרמטר משמעותי.
תיקון והפקת לקחים – הטבח חייב היה להביא לפקיחת עיניים ולשינוי דרך. זה הפועל היוצא של הסעיף הראשון וזו דעתם של רבים בציבור. אך מי מקרב הטוענים לכתר אכן הפיק לקחים? מי שינה מן היסוד את תפיסתו המדינית-ביטחונית? האם שינוי הכיוון הזה נכון בעיניי כמצביע?
תפיסות פוליטיות – האם ההשקפות הכלליות של ראש המפלגה ושל חבריו הולמות את אלה שלי? ימין, שמאל או מרכז, הן ביטחוני הן חברתי. זה כמובן קריטריון בסיסי בטרם בוחרים פתק.
יכולת ביצוע – עד כמה האנשים והמפלגה שמבקשים את קולי, הצליחו בעבר לממש את התכניות והרעיונות שלהם. אנחנו נוטים לשים לב יותר מדי למילים של הפוליטיקאים ופחות למעשים שלהם. ומה גם שבעידן ה-AI קל מאוד לנגן על הרגש עם סרטוני הפחדה מוצלחים. אבל מה קורה במציאות? האם המועמדים הצליחו לתקן אותה? האם יש להם קבלות? לכך הם נבחרים.
צרכים לאומיים (1) – צרכיו של עם ישראל מרובים כידוע: מלחמות, יוקר מחיה, משבר חרדי, מערכת חינוך, קרע פנימי, רפורמה משפטית, מעמד מדיני, דת ומדינה, אלימות, פשיעה חוק וסדר, אחיזה ציונית ועוד. מכיוון שאף פעם אין מושלם, כדאי לדרג את שלושת הנושאים הדחופים ביותר. הפתרונות שמציעים המועמדים בסוגיות האלה, וכשרונם כאמור להפוך הפתרונות למציאות, הם מדד חשוב בדרך לתיבה הכחולה.
צרכים לאומיים (2) – זה סדר העדיפויות שלי לפי דחיפות: ביטחון, חרדים, חוק וסדר. כל השאר חשוב, אבל פחות.
הצבעה אסטרטגית – מקובל לחלק את המפה לגוש נתניהו ואלה שנגדו. אך למעשה, אין ודאות שזה המצב. המפלגות החרדיות דורשות התחייבויות שנתניהו לא יוכל לספק להן, כך שהן לא בכיס שלו. מנגד, הגוש המתנגד לו יתקשה כנראה להקים ממשלה של 61 מנדטים ציוניים, וגם לא ברור מי ינהיג את הגוש הזה. בתנאים כאלה, הפתק לא רק יקדם מפלגה מסוימת אלא יכול להשפיע על מבנה הקואליציה העתידית כולה. התרחישים האפשריים רבים מכדי להעלות אותם כאן, אבל גם זה שיקול.
ערכיות – כל ילד יודע שמנהיגות מתחילה בדוגמה אישית. כלומר, חשובות לא רק התוצאות, אלא גם הדרך שבה מגיעים אליהן. עַם ומדינה ששואפים לקדם את עצמם, ובטח כאשר מדובר במדינה היהודית, חייבים להציב בראש מנהיגים שאפשר להתגאות בהם. גם זה שיקול בדרך לקלפי.
אז למי להצביע? העיקר שיהיו לנו בחירות טובות.