אירופה הסיקה שתי מסקנות שגויות מהשואה.
המסקנה הראשונה הייתה שכל מיעוט הוא קדוש. לכן, אסור לפגוע בו ויש לתת לו כל מה שהוא רוצה. יישום הגישה הזו ללא הבחנה מוביל לאסון.
לפני מלחמת העולם השנייה, היהודים הגרמנים והיהודים בשאר אירופה היו אזרחים שומרי חוק. כל מה שהם רצו היה לחיות בבטחה ולהמשיך להיות חברים יצרניים בחברה האירופאית, תוך העשרת המדע, התרבות והעולם העסקי.
כיום, רוב המוסלמים באיחוד האירופי אינם רוצים לציית לחוקי אירופה ואינם רוצים להעשיר את התרבות האירופאית. הם רוצים להחליף אותה באסלאם.
המסקנה השגויה השנייה הייתה שהאמונה באלוהים ובכך שאומה נושאת עימה ייעוד מיוחד הן מסוכנות עד מוות. מבועתת מהאמונה השגויה של הנאצים ב"גזע העליון” הארי הבדיוני שלהם, אירופה זנחה את האמונה באלוהים האמיתי היחיד ואת הייעוד המיוחד של העמים הנוצריים: לבנות חברות המבוססות על ערכים תנ"כיים ולקדם את הערכים האלה ברחבי העולם.
התוצאות היו בלתי נמנעות. אם לעם ולתרבות שלכם אין ייעוד מיוחד, אז למה שלא תתמזגו בתוך המוני המהגרים הפולשים?
בין תשובה לכפרה
רק החוכמה היהודית והעמידה לצד ישראל יכולות לעזור לאירופה להפיק את הלקחים הנכונים מהשואה ולכפר עליה באמת.
אירופה רדופה על ידי קללת השואה. כמו שמלמד אותנו יום כיפור, תשובה יעילה רק לחטאים כלפי אלוהים. עבירות בין אדם לחברו דורשות כפרה.
תשובה פירושה חרטה: “אני מתחרט על מה שעשיתי. טעיתי”. כפרה היא הפיכת התשובה הזו למעשה. התיק נסגר רק כאשר הנזק שנגרם לבן אדם אחר מתוקן.
איך יכולים האירופאים לכפר על השואה? איך הם יכולים לפצות את היהודים על רצח שישה מיליון מבני השבט הקטן שלהם, כמעט שליש ממנו? אם לוקחים בחשבון את הצאצאים שיכלו להיוולד לאותם יהודים, מדובר בלפחות 60 מיליון נפשות.
הפיצויים הכספיים שגרמניה שילמה לישראל לא היו תשלום תמורת חיים – הם היו תשלום תמורת רכוש יהודי שנגנב והוחרם. איך מפצים על 60 מיליון נפשות?
60 מיליון נוצרים אירופאים חייבים לומר ליהודים ולאלוהים, כפי שאמרה רות לנעמי: “עמך עמי ואלוהיך אלוהיי”.
“אם לאומה ולתרבות שלכם אין ייעוד מיוחד, אז למה שלא תתמזגו בתוך ההמונים של המהגרים הפולשים?”
הגנה קדושה
בלב היהדות עומדת הברית בין עם ישראל, ארץ ישראל ואלוהי ישראל. זוהי גם תמצית התנ"ך, המהווה את הבסיס לזהות האירופאית ולתפארתה.
לפיכך, עבור האירופאים, ההגנה על היהודים, על ישראל ועל המסורות היהודיות על אדמת אירופה חייבת להיות קדושה לא פחות מההגנה על הכנסיות באירופה, על פסלי המדונה ועל האיקונות של ישו והקדושים. באופן מטפורי, אם האירופאים אינם מוכנים להגן בין שעל עץ חג המולד ובין שעל חנוכיות בכיכרות עריהם, הם נידונים לכישלון.
מבחינה מטאפיזית, כל נוצרי הוא יהודי דרך ישו. קיים הבדל עצום בין הכת המיסיונרית חסרת התקווה, “יהודים למען ישו”, לבין התנועה הציונית-נוצרית העולמית. זו תנועה שהתפתחה מלומר “אנו תומכים בישראל, כי אלוהים מברך את המברכים אותה”, אל האמירה כי “ישראל היא מקור האמונה שלנו, משפחתנו הרוחנית, שאליה הצטרפנו באמצעות אמונתנו בישו. אנו תומכים ביהודים ובזכותם המולדת לארץ ישראל כי אנו ‘יהודים דרך ישו’”.
מזוזת סולידריות
אם האירופאים רוצים לכפר על אשמת אבותיהם ועל אשמת הפוליטיקאים הנוכחיים שלהם, עליהם להראות למוסלמים האירופאים כי לא יאפשרו לאיש לפגוע ביהדות ובציונות, כי הן חלק מהאמונה הנוצרית של אירופה עצמה. חלק בלתי נפרד מהזהות האירופאית.
הפרשן הפוליטי השמרני ומנחה תוכניות האירוח, דניס פרגר, הציע שהציונים הנוצרים האמריקנים יתלו מזוזות על דלתותיהם כאות סולידריות עם היהודים. כך, אם אי פעם יפרצו פוגרומים בארצות הברית, התוקפים לא ידעו אילו בתים שייכים ליהודים אתניים ואילו לנוצרים.
הנוצרים האירופאים יכולים לעשות את אותו הדבר. הם יכולים להפוך בגאווה את הענידה של סמלים ישראליים – כמו סיכות עם דגל ישראל, תכשיטים עם מגן דוד ואפילו כיפות – לאופנה הבאה.
כל ניסיון לפגוע בסמלים יהודיים וישראליים, כמו גם באמונה ובסמלים הנוצריים, חייב להוביל לגירוש מהגרים – אפילו מהדור השני שהתאזרח – ולהעמדה לדין פלילי חמור של אירופאים אתניים. יש להשוות זאת מבחינה חוקית לטרור.
התיוג העצמי כיהודים הוא כפרה עבור הנוצרים האירופאים, מעשה של גאולה מטאפיזית. עם זאת, חקיקת האמצעים הנזכרים לעיל – כלומר, הוצאה מחוץ לחוק של אנטי-ציונות – היא הצעד הפרגמטי ביותר שניתן לנקוט למען הגאולה הפיזית של אירופה.
אין דרך אחרת להפריד בין מספר עצום של “תפוחים רקובים” למספר קטן יותר של “תפוחים טובים": תומכי האסלאמיזם האירופי, לעומת המוסלמים האירופאים שומרי החוק הדבקים בערכים האירופיים.
הדרך היחידה של האיחוד האירופי להשיג זאת היא באופן חוקי, בצורה תרבותית. החלופה היא הידרדרות למלחמת אזרחים או כניעה לאסלאם.