בארצות הברית ייפתחו היום (ג’) הקלפיות, ובכך יגיע לשיא ולסיומו הליך “בחירות האמצע” שהחל לפני מספר שבועות בהצבעה המוקדמת. ההצבעות יסתיימו לפנות בוקר (שעון ישראל) ובתוך מספר שעות יחלו להתברר התוצאות.
בחירות האמצע נערכות מדי שנתיים, כאשר בצד השיקולים המקומיים, הן נחשבות גם כמשאל עם על תפקודו של היושב בבית הלבן. הפעם, כאשר הנשיא דונלד טראמפ מתמודד עם אחוזי תמיכה נמוכים במיוחד על פי הסקרים, סביב 32% בלבד (לפי סקרי רויטרס/איפסוס), הבוחר האמריקני עשוי לשלוח מסר מהדהד שיכבול את ידיו של הממשל עד לסוף הקדנציה. עם זאת, הניסיון מלמד כי הסקרים נוטים להמעיט בכוח הצד השמרני של המפה, כפי שקרה ביחס לטראמפ בבחירות 2016 ו-2024.
מה עומד לבחירה?
כדי להבין מה מונח על הכף, יש להסתכל על שני בתי הקונגרס המרכיבים את הרשות המחוקקת בוושינגטון:
בית הנבחרים (הבית התחתון): כל 435 המושבים עומדים לבחירה מחדש. נכון להיום, הרפובליקנים מחזיקים ברוב דחוק ושביר ביותר, של 219 מול 212 דמוקרטים. המשמעות היא שהדמוקרטים זקוקים להסטה של מושבים בודדים בלבד כדי להשתלט על הבית ולהפוך לרוב. ההערכה הרווחת היא שיעלה בידם להשיג את הרוב הזה, כפי שקורה לרוב בבחירות האמצע, כאשר המפלגה השולטת בממשל מאבדת את הרוב “בבית”.
הסנאט (הבית העליון): הסנאטורים מכהנים קדנציות ארוכות של שש שנים, והפעם עומדים לבחירה 35 מושבים מתוך 100. ביניהם בחירות מיוחדות בפלורידה ובאוהיו, בעקבות מינויים של ג’יי.די ואנס ומרקו רוביו לתפקידים בממשל. כרגע מחזיקים הרפובליקנים ברוב של 53 מושבים, והדמוקרטים מנהלים קרב מאסף כדי להשיג מהפך של ארבעה מושבים שיעניק להם את השליטה. במקרה זה נראה שיהיה להם קשה יותר לחולל מהפך, כך שמפלגתו של טראמפ תשמור על ההובלה בסנאט. במקרה בלתי צפוי של תיקו 50 בין המפלגות, קולו של סגן הנשיא יהיה המכריע, מה שמעניק עוד יתרון לטראמפ.
הזירה המקומית והמדינתית: מעבר לגבעת הקפיטול, 36 מדינות יבחרו מושלים חדשים. למושלים בארה"ב יש כוח ביצועי עצום בנושאי פנים כמו חוקי הפלות, מיסוי וניהול מערכות בחירות מקומיות.
תרחיש האימים של הנשיא: ללא רוב, ללא יכולת למשול
ההיסטוריה האמריקאית מלמדת כאמור כי מפלגתו של הנשיא המכהן הפסידה מושבים בבית הנבחרים, ב-18 מתוך 20 מערכות בחירות האמצע האחרונות. השנה, בשל האינפלציה המעיקה ובעיקר בעקבות ההתנגדות הציבורית למלחמה של ארה"ב נגד איראן, הלחץ על הממשל והנשיא גבוה במיוחד.
על פי בורסות החיזוי ואתרי ההימורים הפוליטיים המובילים (כמו Polymarket), ההסתברות הגבוהה ביותר כרגע היא לטובת “גל כחול” – מהפך דמוקרטי בשני בתי הקונגרס. אם תרחיש זה יתממש, הממשל הרפובליקני ייכנס למצב של שיתוק כמעט מוחלט. טראמפ ייאלץ להסתמך אך ורק על צווים נשיאותיים (Executive Orders), כדי לממש מדיניות. כמו כן, סיכוי גבוה שהדמוקרטים ינסו להדיח אותו בנימוקים כאלה ואחרים, אף כי ספק אם יצליחו להשלים את המהלך התקדימי.
על כל פנים, צווים נשיאותיים הם כלי חלש בהרבה מחקיקה, הניתן לביטול בקלות בבתי המשפט ואינו מאפשר הקצאת תקציבים. בנוסף, רוב דמוקרטי בבית הנבחרים יגרור גל של חקירות קונגרס אגרסיביות נגד שרי הממשל. אובדן הסנאט אף ימנע מטראמפ לאשר מינויי שופטים שמרנים ובכירים במערכת הפדרלית.
הזווית הישראלית: הקרע הפנים-דמוקרטי והסיוע הביטחוני
בחירות האמצע לא עניינו בעבר את הישראלים. כל עוד ישראל נהנתה מתמיכה דו מפלגתית הן היו למעשה חסרות חשיבות. לא כך הדבר ב-2026. המלחמה הרב-זירתית במזרח התיכון הפכה לאחד מנושאי הליבה המפלגים והסוערים ביותר בקמפיין הנוכחי, והשאלה מה יחס המועמדים לישראל, לפלסטינים ולנושאים האזוריים, היא פקטור מכריע.
למעט השוליים הקיצונים, מרבית המפלגה הרפובליקנית מציגה קו של תמיכה בלתי מסויגת בישראל ומנצלת זאת כדי לנגח את הדמוקרטים כ"חלשים מול הטרור”. מנגד, בתוך המפלגה הדמוקרטית מתחולל קרע עמוק.
הזרם המרכזי במפלגה עדיין מחויב לביטחון ישראל, ואילו האגף הפרוגרסיבי התחזק משמעותית ויוצא בחריפות נגד מדינת היהודים. מועמדים בולטים באגף זה מובילים קו אנטי-ישראלי חריף, מסרבים לקבל מימון משדולת AIPAC ואף מוקיעים אותה, וקוראים להתנות או לקצץ לחלוטין את הסיוע הצבאי לישראל. במדינות מפתח ובריכוזים עירוניים גדולים, הלחץ מצד קולות הבוחרים הפרוגרסיביים והמוסלמים מעצב מחדש את הטון של המועמדים הדמוקרטים.
מתקפות אלה על ישראל פוגעות קשות בתדמית של מדינת היהודים, ובעיקר הפכו אותה לנושא שנוי במחלוקת. כתוצאה מכך, פוליטיקאים שתומכים בישראל בשתי המפלגות ומבינים את חשיבות הקשר בינה ובין ארה"ב, מצניעים את עמדתם. ביקורת מצטברת זו, והחשש להביע תמיכה בישראל, יוצרים אפקט שלילי מצטבר, שכן למעשה פחות ופחות אישי ציבור אמריקנים מעיזים להתבטא בקול בעד הקשר עם ישראל.
מוקדי הרעש בניו יורק ובקליפורניה: “אפקט הממליכים”
הקרב הפנימי בתוך המפלגה הדמוקרטית יגיע לשיאו בשתי המדינות הליברליות והגדולות ביותר בארה"ב, שבהן לתוצאות מחר תהיה השפעה ישירה על זהות המועמדים לנשיאות ב-2028:
ניו יורק: אף שראש העיר המכהן, הסוציאליסט-הדמוקרטי זוהראן ממדאני, אינו רץ בעצמו לקונגרס, השפעתו הפוליטית עצומה. ממדאני הפך ל"ממליך המלכים” (Kingmaker) של השמאל הרדיקלי. שלושה מועמדים שזכו לחסותו – ובראשם בראד לנדר (Brad Lander) – חוללו מהפך דרמטי בפריימריז כשהדיחו חברי קונגרס דמוקרטים ותיקים ופרו-ישראלים (כמו דן גולדמן). ניצחון של לנדר וחבריו מחר יקבע כי הקו הביקורתי הקשוח כלפי ישראל הוא מעתה הזרם המרכזי הרשמי של הפוליטיקה הניו-יורקית.
במאמץ לבלום את המגמה הזו, טראמפ מריץ לתפקיד מושל ניו יורק את ברוס בלייקמן, יהודי ולשעבר ראש מחוז במדינה. הוא מתמודד נגד המושלת הדמוקרטית המכהנת קת’י הוקול.
קליפורניה: המדינה המוזהבת (The Golden State) מציגה שורה של מרוצים צמודים ברובעי מפתח (Swing Districts) שיכריעו לבדם מי ישלוט בבית הנבחרים. מעבר לכך, המרוץ למשרת המושל הבא של קליפורניה מושך אש, כאשר המועמדים המובילים ממצבים את עצמם כראש החץ הלאומי נגד ממשל טראמפ וכמועמדים פוטנציאליים לבית הלבן בעוד שנתיים. מועמדים שיציגו מחר הישגים מרשימים בקליפורניה ובניו יורק יקודמו באופן מיידי לעמדת זינוק מובילה לייצוג המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות 2028.
היריבויות הגדולות הנוספות: המרוצים שיקבעו את עתיד המזרח התיכון
מעבר לניו יורק, הדרמה הגדולה ביותר מתרכזת במספר מרוצי מפתח ספציפיים שמעוררים עניין תקשורתי עצום:
מישיגן (המרוץ לסנאט): שדה הקרב הישיר ביותר על הנושא הישראלי. המועמד הדמוקרטי, עבדול אל-סייד, מחזיק בעמדות קיצוניות נגד ישראל, מאשים אותה ברצח עם וקורא להפסקת הסיוע. מולו מתמודד הרפובליקני מייק רוג’רס, תומך מובהק של ישראל. הדרמה הגיעה לשיא חסר תקדים בימים האחרונים כאשר חברת הקונגרס הדמוקרטית המכהנת, היילי סטיבנס, חצתה את הקווים והודיעה על תמיכה פומבית ברוג’רס הרפובליקני, צעד שזעזע את המפלגה הדמוקרטית ערב הבחירות.
טקסס (המרוץ לסנאט): במדינה הדרומית והשמרנית, הדמוקרט הצעיר ג’יימס טלריקו מנסה לחולל הפתעה מול הרפובליקני הוותיק קן פקסטון. טלריקו מבקר בחריפות את ממשלת ישראל וקורא להתניית כספי הסיוע, בעוד פקסטון נחשב לאחד הלוחמים הגדולים בארה"ב נגד תנועת ה-BDS. הסקרים האחרונים מראים כי הקרב צמוד מהצפוי. אם טלריקו ינצח, המשמעות תהיה מהפך דרמטי שכן שנים רבות לא ייצג את טקסס סנטור דמוקרטי.
מיין (המרוץ לסנאט): הדמוקרט טרוי ג’קסון, שתקף בחריפות את מדיניות המכסים של טראמפ ואת הזרמת המיליארדים ל"מלחמות זרות” (רמז עבה למזרח התיכון), מנסה להדיח את הסנאטורית הרפובליקנית המתונה סוזן קולינס, במרוץ נוסף שיכריע מי יחזיק במפתחות של הסנאט.
למה לצפות?
הסקרים הלאומיים האחרונים (ובהם ממוצע RealClearPolitics וסקר CBS/YouGov) מעניקים יתרון דמוקרטי משמעותי של בין 5 ל-8 נקודות בקול הכללי הלאומי (Generic Ballot). הנתונים הללו, יחד עם הלך הרוח בשווקי הניבוי, מנבאים “גל כחול” פוטנציאלי. טראמפ עצמו ערך בשבועות האחרונים שורה של עצרות בחירות במדינות רפובליקניות בטוחות, ופרשנים הסיקו מכך כי הוא מנסה למנוע קריסה.
עם זאת, מרבית הסקרים והתחזיות צופים כי הרפובליקנים יצליחו לשמר רוב בסנאט. בניגוד לתחזיות הפסימיות מבחינתם, במפלגתו של טראמפ סבורים שיש מדידת חסר של כוחם ושיעלה בידם לשמר גם את הרוב בבית הנבחרים.
ההשפעה על ישראל
חשוב לזכור שהבחירות בארה"ב מוכרעות בעשרות מרוצים מקומיים ונפרדים, שרבים מהם נמצאים בתוך טווח הטעות הסטטיסטית בשל שיטות הספירה השונות בין המדינות, כמו ספירת מעטפות הצבעה בדואר.
ייתכן שיידרשו מספר ימים של כסיסת ציפורניים עד שיתברר בוודאות מי ישלוט בגבעת הקפיטול. טראמפ ואנשיו ימשיכו כמובן לנהל את הממשל, ואולם כיבוש דמוקרטי של בית הנבחרים, ועל אחת כמה וכמה אם יעלה בידם לנצח גם בסנאט, ישפיעו לרעה על הקשרים בין ארה"ב לישראל.
השגת רוב בכל אחד מהבתים תעביר לידי הדמוקרטים את השליטה בוועדות השונות של בית הנבחרים והסנאט. ליו"ר של ועדות יש את הסמכות לבקר, ובמקרים מסוימים לעכב, צעדים הקשורים לישראל. כמו כן, למבקרי ישראל יהיה קל יותר ליזום הצבעות ומהלכים אנטי ישראליים, כגון הצעות דקלרטיביות לעצירת עסקאות נשק בין המדינות, חקירות נגד מהלכים של ישראל, הצעה לסנקציות על ישראלים והתקפות על ישראל. כזכור, בקיץ האחרון הדמוקרטים העלו מספר הצעות לעצור או לעכב עסקאות נשק עם ישראל, ואלה קיבלו תמיכה נרחבת במפלגה.
גם אם בפועל גישה ביקורתית זו לא תבוא לידי ביטוי מעשי בשנתיים הקרובות, הרי שעצם סימונה של ישראל כמדינה בעייתית צפוי לפגוע בה קשות בהמשך. כאמור, התקפות על ישראל פוגעות בדימוי שלה גם בקרב הרפובליקנים. כבר כיום, ישנו אגף לא קטן במפלגה, בהובלת אושיית הרשת טאקר קרלסון, שעוין את ישראל באופן בוטה, ואף חובר לדמוקרטים קיצוניים כדי להוקיע אותה. קשר דו מפלגתי זה נגד ישראל, מוגדר כ"תנועת הפרסה”. לקרלסון יש קשר לסגן הנשיא, ג’יי. די. ואנס, שבאופן עקבי שומר על מרחק מישראל ונמנע מלבקר את ידידו על התבטאויותיו.
זאת ועוד, הפוליטיקה האמריקנית נעה בדרך כלל כמטוטלת. לכן, אחרי ארבע שנים של כהונת טראמפ, שכרגע כאמור גם נתפס כלא פופולרי, יש סיכויים גבוהים שהנשיא הבא יבוא מקרב הדמוקרטים. מבחינה זו, ניצחון דמוקרטי הלילה הוא רק קדימון למה שאולי יקרה ב-2028.
