התרגשות בבקעה: יהודים חזרו לגור ביריחו

שמונה משפחות יהודיות נכנסו אתמול לבתים הנמצאים בשטח בשליטה ישראלית בעיר המדברית. לדברי מובילי המהלך, הרכישות בוצעו כחוק ומגובות במסמכים. מצה"ל נמסר: “הכניסה נעשתה ללא תיאום מקדים”.

המשפחות הראשונות ביריחו. צילום: דוברות בנימין.

שמונה משפחות יהודיות נכנסו אתמול (רביעי) לשמונה בתים בפאתי העיר יריחו. את המהלך הובילה תנועת “נחלה” בגיבוי ובליווי המועצה האזורית בנימין. הבתים נמצאים בשטח C, הנתון לשליטה ישראלית מלאה – בתחומי מועצת בנימין, בסמוך לאתר הארכאולוגי ארמונות החשמונאים ומתחת לחווה הנושאת את שמו.

עד לרגע הכניסה, נשמר המהלך בסוד. עסקאות הרכישה התנהלו בחשאי, בלי שהרשות הפלסטינית תדע עליהן, וצוותי אבטחה נערכו מראש לקליטת המשפחות. בין מלווי הכניסה עמד אדם שכבר עשה את הדרך אל יריחו פעם אחת, בלילה אחר לגמרי.

האיש הוא ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין ויו"ר מועצת יש"ע. במאי 1994, כשיריחו הועברה לשליטת הרשות הפלסטינית, הוא היה נער בן 16 שצעד בחשכה אל העיר יחד עם מאות נערים אחרים, במחאה על מסירתה, ויצא ממנה בקבוצה האחרונה.

“הייתי בן 16 כשנכנסנו ליריחו בלילה שבו פינו אותה”, סיפר גנץ. “מאות נערים צעדנו בחשכה אל העיר, מתוך תחושה שאסור להשלים עם ההפקרה הזאת. הייתי בקבוצה האחרונה שיצאה, והתמונה מהרגע ההוא נשארה איתי כל השנים. היום יש לי ילד בן 16, ואני זוכה ללוות משפחות שחוזרות לבנות כאן בית. דור שלם עבר מאז. הכאב של היציאה הופך היום למעשה של תיקון”.

רכישות עם קבלות

שמונת הבתים נמצאים על אדמות מדינה, כמה מאות מטרים משטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית. לדברי מובילי המהלך, הם נרכשו בכסף מלא והרכישות מגובות במסמכי בעלות.

במסגרת ההיערכות לכניסה, ביום שישי האחרון הגיע גנץ לסיור חשאי בשטח. הוא רכב על אופנוע שטח, כדי שלא ייחשף. החשש היה שהגעתו של ראש המועצה תמשוך תשומת לב ותסגיר את ההיערכות כולה.

"מפרקים את הסכמי אוסלו במעשים, בית אחר בית, משפחה אחר משפחה". אחת מן המשפחות בביתה החדש
“מפרקים את הסכמי אוסלו במעשים”. אחת מן המשפחות בביתה החדש.
צילום: דוברות בנימין.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה לכניסה: “הכניסה לבתים נעשתה ללא תיאום מקדים עם צה"ל וללא אישור. צה"ל נמצא במרחב”.

“עזה ויריחו תחילה”

כדי להבין את משמעות הכניסה הזאת, צריך לחזור 32 שנה אחורה.

יריחו הייתה העיר הראשונה ביהודה ושומרון שהועברה לשליטת הרשות הפלסטינית, במסגרת הסכם קהיר שנחתם ב-4 במאי 1994 ונקרא רשמית “ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו”. זה היה ההסכם הראשון שיישם בפועל את הצהרת העקרונות של אוסלו, ומכאן הכינוי שדבק בו, “עזה ויריחו תחילה”.

כעבור חודשים אחדים הגיע יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, לשטחים. מאז לא התגוררו יהודים בעיר עצמה, ואתרי המורשת היהודיים שבה, ובהם בית הכנסת העתיק של נערן, נפתחו לביקור רק בכניסות מתואמות ומאובטחות. לעיתים, ביקורים כאלה הפכו למוקדי עימות.

ב-2010 פינו כוחות צה"ל ומג"ב בכוח כ-35 פעילי ימין, בראשות חבר הכנסת דאז מיכאל בן ארי ובהשתתפות איתמר בן גביר. הפעילים נכנסו לשטח העיר כדי להתפלל בבית הכנסת, בניגוד לצו אלוף.

יריחו שמעבר לקו

המתחם שבו נרכשו הבתים אינו חלק מיריחו שנמסרה לרשות הפלסטינית ב-1994. הוא נבנה מחוץ לגבולות העיר, בשטח C, במסגרת התפשטותה של יריחו מזרחה אל מעבר לקו החלוקה. במילים אחרות, זו יריחו שהתפשטה אל מעבר לקו.

לפי הגיאו-אנליסט בן ציון מקלס, מומחה לפענוח צילומי לוויין ואוויר, הבנייה במתחם החלה רק סביב שנת 2008, והרוב המוחלט של המבנים נבנו על אדמות מדינה. כלומר, מדובר בשכונה פלסטינית חדשה יחסית שצמחה בשטח שבאחריות ישראלית, והבתים נרכשו מהמחזיקים בהם. מושל מחוז יריחו טען אתמול מנגד כי מדובר באדמות ממשלתיות שהיו שייכות בעבר לממלכת ירדן.

במקביל, התבססה באותו מרחב נוכחות יהודית. באזור פועל מאחז בשם “חוות הארמונות”, הסמוך לאתר ארמונות החשמונאים, ושמונת הבתים נמצאים מתחתיו. ההתפתחות הזאת מסבירה מדוע הכניסה התאפשרה דווקא עכשיו ודווקא שם.

“פרק חדש בהיסטוריית ההתיישבות”

מובילי המהלך מציגים אותו כצעד של תיקון. “יריחו היא שער הכניסה של עם ישראל לארצו”, אמר גנץ. “בהסכמי אוסלו ישראל הפקירה אותה, ואנחנו משלמים עד היום את מחיר הבריחה. היום אנחנו מתחילים להפוך את הכיוון. מפרקים את הסכמי אוסלו במעשים, בית אחר בית, משפחה אחר משפחה. במשך שנים רמסו את ההיסטוריה שלנו וניסו לשכנע אותנו שאין לנו זכות במקום הזה. מול ההרס והביזה אנחנו מציבים בנייה וחיים. קנינו בכסף מלא, ואנחנו חוזרים הביתה”.

יו"ר תנועת “נחלה”, דניאלה וייס, הוסיפה: “התנועה, הפועלת לפי תפיסת ההתיישבות של הרב לוינגר, הציבה מטרה לאומית: לחדש חיים יהודיים בערים הגדולות. היום אנו זוכים להמשך התגשמות חזון זה ופותחים פרק חדש בהיסטוריית ההתיישבות בעיר יריחו”.

שעות ספורות לאחר הכניסה, הגיעה למקום שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, ונפגשה עם המשפחות. “ההתיישבות ביריחו היא המשך המסלול של תיקון נזקי אוסלו”, אמרה. “יריחו היא מנעולה של ארץ ישראל. מכאן התחילו הסכמי אוסלו ועכשיו הגענו אל השורש הזה, אנחנו מפריחים אותו מחדש. השלב הבא, החזרה לעזה”.

בפורום “הביתה, שבים לאדמות המולדת”, תנועה מיהודה ושומרון בראשות אבות שכולים הפועלת להתיישבות גם בשטחי A ו-B, גם בירכו על המהלך: “זהו תיקון לחטא ‘עזה ויריחו תחילה’ וצעד חשוב בדרך להתיישבות בכל מרחבי יהודה ושומרון ללא חלוקה ל-A, B ו-C. רק כך נכריע את הטרור שפועל להקמת מדינה פלסטינית. רק כך נמנע את 7 באוקטובר הבא ביישובי עוטף יהודה ושומרון”.

הכניסה לבתים התרחשה לקראת שבת פרשת “חיי שרה”, שבה נקרא על רכישת מערת המכפלה בידי אברהם אבינו בכסף מלא. מובילי המהלך מדגישים את ההקבלה: גם שמונת הבתים ביריחו, הם אומרים, נרכשו בכסף מלא.