חצינו את נהר האוהיו מסינסינטי ונסענו דרומה, דרך הנופים הכפריים היפהפיים של קנטקי, בדרכנו לבאולינג גרין. שם פגשנו את ידידנו, חבר הקונגרס אנדי באר, שמתמודד בימים אלה על מושב בסנאט האמריקני.
הסוסים כנראה כבר הסתגרו באורוות, והבלו-גראס המפורסם של קנטקי איבד קצת מצבעו אחרי הקיץ. אבל קבלת הפנים שחיכתה לנו הייתה חמה במיוחד.
אנדי שמח כל כך לראות אותנו, עד שעצר לרגע וכינס את הקהל, כדי לספר שהגענו כל הדרך מישראל. אנחנו די בטוחות שזכינו בתואר האורחות שעשו את הדרך הארוכה ביותר כדי להגיע.
פגשנו גם את חברי הקונגרס ברט גאת’רי וג’ים קומר, שניהם ידידים ותיקים ומוכרים של ישראל. גם הסנאטור ראנד פול נכח באירוע, אם כי נראה שהשיחה על ישראל עניינה אותו קצת פחות. זו לא בדיוק הפתעה.
מיוחד לפגוש את המנהיגים הפוליטיים האלה דווקא בבית שלהם, במדינות ובקהילות שמהן צמחו. כשהם משוחחים עם פעילים ותיקים, עם חברי מפלגה ועם אנשים שמלווים אותם לאורך שנים, ניכרת פרספקטיבה אחרת על העשייה הפוליטית.
חשיבותה של קהילה
האנשים האלה באמת מאמינים בכוחה של הפוליטיקה. ביכולת לקחת רעיונות, ערכים ואמונות ולתרגם אותם למעשים, ברמת המדינה וברמה הלאומית.
דיברנו על הייטק, ביג דאטה, איכות הסביבה וביטחון לאומי. לא בהכרח בסדר הזה.
מי שמקדישים את חייהם לקידום המדינה והקהילה שלהם מבינים היטב את חשיבותן של קהילות חזקות, פעילות ומלוכדות, שבהן אנשים מכירים זה את זה ופועלים יחד.
הקיטוב בארצות הברית הולך ומעמיק, במיוחד בין המרכזים העירוניים לאזורים הכפריים. ובכל זאת, בקנטקי מורגשת גאווה מקומית עמוקה. יש כאן זהות משותפת חזקה ותחושת שייכות אמיתית.
אולי דווקא הגאווה הזאת, והרצון המשותף להשאיר לילדים מקום טוב יותר לחיות בו, יוכלו יום אחד לגשר על חלק מהפערים.
בחירות מרתקות בקנטקי
לראשונה זה יותר מארבעים שנה, הסנאטור הוותיק והחולה מיטש מק’ונל, לא יחזור לסנאט. פרישתו מפנה מושב שהיה במשך שנים רבות אחד ממוקדי הכוח של ההנהגה הרפובליקנית בוושינגטון.
אנדי באר הרפובליקני מתמודד מול צ’רלס בוקר הדמוקרטי, במדינה שמצביעה באופן מובהק לרפובליקנים בבחירות לנשיאות. אבל גם במדינה שבה לרפובליקנים יתרון פוליטי ברור, השאלה הגדולה היא מי יצליח להביא את המצביעים שלו לקלפיות.
מה שבלט לנו במיוחד היה תשומת הלב שמקדיש הקמפיין למערב קנטקי. למרות המסורת הרפובליקנית החזקה, אף אחד כאן לא מתייחס לבחירות כאל עניין סגור מראש. עוד עצרת, עוד מפגש, עוד קהילה מקומית, ועוד חברי קונגרס שמצטרפים כדי לתמוך ולעודד את הפעילים.
יום הבחירות כבר פה, ונדמה שהמילה שחוזרת בכל מקום היא השתתפות. לא מספיק שאנשים תומכים בך. צריך לוודא שהם גם יוצאים להצביע.
חגורת התנ"ך האמיתית
אחרי שהסתיימו הנאומים בבאולינג גרין, קפצנו בחזרה למכונית והמשכנו מערבה, לפדוקה, התחנה האחרונה של אנדי באותו יום. וכאן המכונית הנאמנה שלנו שוב הוכיחה את עצמה. המטוס של אנדי התעכב בגלל מזג האוויר, ואנחנו, עם כל הקילומטרים שכבר צברנו, הצלחנו להגיע לפניו.
הקהילה המקומית קיבלה אותנו בחום יוצא דופן. היה לנו זמן איכות נהדר עם אנדי, עם אנשי הצוות שלו מוושינגטון ועם התושבים שהגיעו לאירוע. הרבה שיחות, צחוק, מפגשים עם חברים ושיחות על ישראל, ועל העבודה החשובה שנמשכת הרבה אחרי שהקלפיות נסגרות.
זה אולי אחד הדברים שאנחנו הכי אוהבות במסע הזה. אנחנו מגיעות כאורחות מישראל, אבל שוב ושוב מקבלים אותנו כאילו היינו חברות ותיקות.
“כאן זו חגורת התנ"ך האמיתית!”, הכריז בפנינו אחד המשתתפים בגאווה גדולה. הוא כנראה לא הבחין באירוניה הקטנה שבדבריו: הוא מסביר לשתי ישראליות שמתגוררות בארץ התנ"ך, עד כמה האזור שלו מחובר לתנ"ך. חייכנו.
עוד יום ארוך בדרכים, שתי עצרות בחירות, מאות קילומטרים, והרבה מאוד אנשים טובים שפגשנו בדרך. קנטקי, תודה על קבלת הפנים.