“ישראל נמצאת בעת חירום אמיתית, מוחשית ומסוכנת”, נזעק ביום שישי, יו"ר מפלגת “ישר” הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט.
“חייבים למנוע חורבן בית שלישי”, קבע יו"ר “ישראל ביתנו”, אביגדור ליברמן. “תוצאות הבחירות מחייבות את כולנו לחשב מסלול מחדש ולהבין שאין בפנינו חלופות טובות או פתרונות קסם”, הוסיף איווט.
כמו רופאים מומחים שמאבחנים במדויק את הבעיה, איזנקוט וליברמן, אכן מזהים בצדק שהמצב קשה. כל החלופות שעומדות על סדר היום גרועות, בוודאי לתפיסתם, שהרי אף גוש לא מסוגל להרכיב ממשלה יציבה וקוהרנטית.
אך אף שהדיאגנוזה של השניים נכונה, הרי שהמזור שהם מציעים איום ונורא. כל אחד מהם אפילו לא מציע לחולה תרופה מאריכת חיים, אלא המתת חסד.
מתכון לכאוס
השגיאה הגדולה יותר היא של איזנקוט. בלהיטותו הבלתי מוסברת להוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה, הרמטכ"ל לשעבר מתכוון להשעין את ממשלתו העתידית על כמעט 20 ח"כים השוללים את עקרון היסוד של ישראל כמדינה יהודית. אכן, חלקם מכירים בה ככזו. אך “הכרה” פירושה השלמה עם המציאות, לא תמיכה.
שלא לדבר על כך שחלק מאותם ח"כים, ביניהם גם היהודי עופר כסיף, מצדיקים במידה רבה פעולות טרור – אותן פעולות טרור שאיזנקוט כראש ממשלה אמור להילחם בהן. מעשה כזה חותר תחת אושיות קיומה של מדינת ישראל.
זאת ועוד, אין שום דרך לנהל את מדינת ישראל עם קואליציה של 40 ח"כים. ראשי ממשלות מיומנים ומנוסים לא שרדו גם כשעמדו לרשותם 61 ח"כים. על אחת כמה וכמה, ממשלת מיעוט, ועוד בהרכב כזה, לא תשיג דבר מלבד כאוס. מי שלא בטוח, מוזמן לשאול את ראשי הממשלה לשעבר, נפתלי בנט ואהוד ברק, איך עברה עליהם החוויה. לרשותם עמדו הרבה יותר מ-40 חברי קואליציה, ובכל זאת הם קרסו בתוך שנה.
מסיבה זו, הכיוון שאיזנקוט תפס גם מוטעה פוליטית מבחינתו שלו. שהרי ממשלה הנשענת על מפלגות וח"כים השוללים את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית, תחזיר הרבה מצביעים לגוש נתניהו. זה אולי ייקח שנה או קצת יותר, אבל הקצנה כזו שמאלה תיענה בהכרח בשבירה נגדית ימינה.
זה בדיוק הסיפור שהיינו בו ב-2022. אז, לפני 7 באוקטובר, כשמנסור עבאס תרם שני ח"כים בלבד לתחזוקת הקואליציה, הימין השיג 64 ח"כים בבחירות. שערו בנפשכם מה יקרה אחרי שנה שבה השמאל מנהל את המדינה בתמיכתם של טיבי, כסיף וג’אברין.
אפס ברירה
אותו סוג של משגה פוליטי עושה אביגדור ליברמן. כבר עכשיו ניתן להעריך שחזרו לגוש נתניהו 2–3 מנדטים, מכיוון שליברמן ריסק את “ברית המשרתים”. מבחינה זו הוא פועל נגד האינטרס הפוליטי של עצמו. מן הסתם, הוא ישלם על כך מחיר אם יהיו בחירות נוספות.
אבל הרבה יותר גרוע מכך, הנצחת המשבר החרדי לשנים רבות קדימה היא איומה ונוראה למדינת ישראל. אין צורך לחזור על הנימוקים הערכיים, הכלכליים והמעשיים. ליברמן עצמו הסביר אותם היטב בשנים האחרונות. ישראל חייבת לחלץ את המגזר החרדי היקר ממסלול של בערות, עוני והשתמטות. ואגב, הראשונים להודות בכך הם החרדים עצמם.
כך שגם התרופה של איווט קטלנית וקצרת תוחלת פוליטית.
במקום ההצעות הקיצוניות הללו, ליברמן וגם איזנקוט צריכים לבלוע את הגלולה המרה ביותר מבחינתם – חבירה לנתניהו. יהיה להם קשה וכואב, אך לשם מתכנסים המספרים. באמת שאין ברירה אחרת.
כמובן שגם ראש הממשלה יצטרך לוותר והרבה עבור החתונה הכפויה הזו. אבל גם בחירות נוספות הן אסון, ומי בכלל יודע מה יהיו תוצאותיהן.
לכן, אולי כמו ניתוח בלי הרדמה בתנאי שדה, ראשי גוש השינוי חייבים לעדכן מסלול. אם לא יעשו זאת, נבואות הזעם שלהם עצמם חלילה יתממשו.